השינוי בדמורגפיה של הקונים, מתעשרי ההייטק, הטרנד בקרב ידוענים והתופעה ששמה בנקסי הן רק חלק מהסיבות לתפנית. אלה שהחלו את דרכם כוונדליסטים הם כיום אמנים שנמכרים בסכומי עתק.
אמנות רחוב הופכת יותר ויותר נפוצה בשנים האחרונות ומנגישה את שוק האמנות לקהל אספנים צעיר יותר. עד לפני מספר שנים עוד הצטייר שוק האמנות המסורתי כאליטיסטי ומנותק ומיועד לקהילה מצומצמת של מביני עניין. למרות החשיפה של אמנות הרחוב, הדבר לא בא לידי ביטוי במחירים. אלא שבתקופה האחרונה נשברו מספר שיאי מחיר לאמנים המובילים את הז'אנר, והדבר מצביע על שינוי מגמה וגילוי עניין רב יותר באמנות פופ וסטריט-ארט.
מוזיקת הראפ, שנולדה בארה"ב כמחאה אותנטית של הקהילה השחורה על היחס מהממסד הלבן, זוהתה במשך שנים רבות עם השוליים, צעירים, מעוטי יכולת וגם עבריינים. היום, הז'אנר נמצא בלב לבו של המיינסטרים והכוכבים הגדולים מנהלים חיים הוליוודיים ופריבילגיים. תהליך דומה עבר על אמני הרחוב. מי שהתחילו את דרכם בשנות השמונים והתשעים כוונדליסטים וציירי רחוב, הם היום "אמני רחוב" מוערכים שיצירותיהם נמכרות בסכומי עתק.
אמנות רחוב אינה מושג חדש. בשני העשורים האחרונים של המאה שעברה היא נקראה "גרפיטי" והתפשטה מניו יורק למרכזים אורבניים בכל רחבי העולם. אמנות הרחוב נתפשת ככלי לביקורת פוליטית או חברתית והיוצרים שלה אימצו קו מהול בסאטירה כדי להנגיש את מסריהם לציבור הרחב. לפני כעשור כבר נכנסה אמנות רחוב למיינסטרים עם תערוכות במוזיאונים מובילים, סיורים ייעודיים. בנקסי פרץ לתודעה כאמן הרחוב הפופולרי בעולם. ב-2009 נערכו מכירות פומביות של אמנות רחוב בבונהמס שבלונדון וגם בבית המכירות תירוש בישראל, אבל כנראה שאלה הקדימו את זמנן. המחירים היו נמוכים מאוד ביחס למחירי האמנות "הממוסדת".
אלא שכעת, כאמור, התמונה שונה לגמרי, והשנה למשל נכנסו מספר אמני רחוב למועדון "שמונה הספרות" האקסקלוסיבי. לפני כשבוע נמכר ציור של אמן הפופ היפני יושיטומו נארה בסכום של 25 מיליון דולר בסות'ביס הונג קונג. שלושה ימים קודם לכן עמד למכירה ציור של בנקסי בלונדון, הוערך בשני מיליון דולר ונמכר ב-12 מיליון דולר, תוך שהוא מנתץ את השיא הקודם – 1.9 מיליון דולר מ-2008. אמן הפופ האמריקאי KAWS לא יורד מהכותרות בשנה האחרונה, ואם עד 2018 אף יצירה שלו לא עברה את רף מיליון הדולר, בשנה האחרונה לבדה נמכרו 22 עבודות שלו בסכום הגבוה מכך, כולל שיא אדיר של 15 מיליון דולר בסות'ביס הונג קונג. למען הסר ספק, שלושת האמנים הללו עדיין חיים ויוצרים.
אז מה גרם לשינוי? ראשית, הדמוגרפיה של הקונים. אם פעם בני 60 פלוס היו הקונים הגדולים בשוק האמנות, היום הגיל הממוצע יורד ככל שמספר מתעשרי עולם ההייטק והטכנולוגיה עולה. האספנים הצעירים אוספים אמנות שמותאמת לדור שלהם – עכשווית, חדשנית ומורדת. הטרנד הזה אינו פוסח גם על הסלבס – פארל וויליאמס, פאף דאדי, בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי הם רק דוגמה לידוענים שקונים אמנות עכשווית ומעלים את הפרופיל של האמנים. סיבה נוספת קשורה לתעשיית האופנה, שתמיד מחפשת טרנדים מגניבים ופורצי דרך. ב-2012 השיק בית האופנה היוקרתי "לואי ויטון" קו של צעיפים בעיצוב אמני גרפיטי שונים מתוך מטרה להנגיש את המותג ולהגיע לקהל צעיר יותר. בית האופנה "רוברטו קבאלי" השיק שנתיים אחר כך קו של בגדים ותיקים בהשראת גרפיטי ואף נתבע על כך ע"י מס' אמני רחוב. KAWS עיצב ליוניקלו היפנית קו אופנה במהדורה מוגבלת וביום השקת המותג, ביוני האחרון, ההמונים נהרו לחנויות.
שוק הנדל"ן הוא גורם מרכזי נוסף שמשתמש באמנות רחוב כדי לקדם פרויקטים או כדי להעלות פרופיל של שכונות. וויליאמסבורג שבניו יורק ושורידץ' שבלונדון הן דוגמאות אולטימטיביות לג'נטרפיקציה בשכונות צעירות וצבעוניות, שהיוו בסיס לאמנים רבים עד שהפכו לכל כך מבוקשות שהאמנים נאלצו לעזוב. במיאמי השכונה הכי מדוברת בשנים האחרונות היא ווינווד, אזור אופנתי שמפורסם בציורי הקיר הגדולים שלו, גלריות חדשניות ובוטיקים אלגנטיים. מיזמי נדל"ן העלו בשנתיים האחרונות את המחירים בשכונה ודוחקים את האמנים החוצה. אפשר בהחלט לומר שגם שכונת פלורנטין בדרום תל אביב עוברת תהליך דומה, גם אם בהיקפים מתונים יותר. דוגמה יפה לשימוש באמנות רחוב לטובת קידום מיזם נדל"ני הוא פרויקט Pop-Up Museum TLV בדרך נמיר בתל אביב. שם, בניין שיועד להריסה במסגרת תוכנית פינוי-בינוי הוסב למשך שבוע למוזיאון פופ-ארט וסטריט-ארט על ידי 100 אמנים שציירו על חזית הבניין, בדירות ובחללים הציבוריים. היוזמה השיווקית הזו זכתה לחשיפה אדירה.
אנונימיות כסימן היכר
לבנקסי יש ללא ספק חלק גדול בהתפתחות בעליית אמנות הרחוב ובגאות המחירים. אפשר לכתוב ספרים שלמים רק על התופעה שנקראת "בנקסי". זהו אמן רחוב ואקטיביסט בריטי הפועל תחת מעטה אנונימיות. אמני רחוב רבים מעדיפים לא לחשוף את שמם הואיל והם מציירים על קירות במרחב הציבורי ועלולים לעמוד על כך לדין. במקרה של בנקסי, האנונימיות הפכה לחלק מהמיתוג ולסימן היכר. בנקסי יוצר מאז שנות התשעים ומשתמש בדרך כלל בסאטירה, ציניות והומור כדי להביע את מחאתו על נושאים בוערים. מהברקזיט, דרך הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועד זכויות להט"בים. בשנים האחרונות נדמה שלא עובר שבוע בלי שהוא עולה לכותרות בגלל עבודה מעוררת מחלוקת או תעלול שיווקי. בסקר שנערך ביולי בבריטניה הוא הוכרז כאמן האהוב בכל הזמנים – לפני פיקאסו, דה וינצ'י וואן-גוך.
לפני שנה גרמה עבודה של בנקסי (שנמכרה ב-1.4 מיליון דולר בסות'ביס לונדון) לסקנדל והרבה רעש תקשורתי, אחרי שהעבודה גרסה את עצמה לעיני הקהל עם ירידת הפטיש בתום תהליך ההתמחרות. הסתבר שבנקסי מכר את העבודה לפני שנים והתקין בתוף המסגרת מעין מגרסה הנשלטת מרחוק. לרוכשת ניתנה האפשרות לבטל את הקנייה בגלל שהעבודה נגרסה, אבל בתוך 24 שעות הצהירו כל מומחי האמנות בעולם שהתעלול הכפיל את המחיר לכל הפחות. הקונה שילמה ושמרה את העבודה שכבר נחשבת קאנונית.
ב-2013 העמיד בנקסי למכירה מספר יצירות מקוריות שלו בדוכן סנטרל פארק, ניו יורק, מבלי שהעוברים ושבים יודעים זאת ובמחיר מגוחך של 60 דולר. רק ארבע עבודות נמכרו בתום מספר ימים, ובנקסי שוב הצליח להוכיח את הציניות של שוק האמנות. ב-2014 שתיים מהיצירות שהוצגו בדוכן כבר נמכרו תמורת 214 אלף דולר.
לבנקסי אין בעיה גם לשחוט פרות קדושות. הוא צייר את המלכה אליזבת' כלסבית (עבודה שנרכשה ע"י הזמרת כריסטינה אגילרה), ב-2015 צייר בעזה על בתים שנהרסו במבצע "צוק איתן" וב- 2017 השתתף בהקמת מלון בבית לחם שבו כל החדרים פונים לחומת ההפרדה. לא מעט בעלי נכסים בבריטניה גילו יום אחד שבנקסי ריסס גרפיטי על קירות הנכס שלהם. הבתים הפכו תוך יום אתרי עלייה לרגל ובעלי הנכסים מוצאים עצמם נאלצים להגן על העבודות, לצד הצעות מכל פינות הגלובוס לעסקה חלומית. בחלק מהמקרים היצירות מוסרות מהקיר או ממש נמכרות עם הקירות.