הצייר יוחנן סימון נחשב לאמן הישראלי הכי מזוהה עם הקיבוץ, אותו הרבה לתאר בציוריו. הוא היה אמן רישום וירטואוזי ואמן פרסקאות מיומן. אל ציורי הקיר התוודע בזכות פגישה מקרית בניו יורק בשנת 1934, עם מי שנחשב לגדול ציירי הפרסקאות בעולם- הצייר המקסיקני דייגו ריברה.
יוחנן צייר בסגנון ריאליסטי חברתי, בהמשך הושפע מזרם הפוביזם, צייר בסגנון פוסט אימפרסיוניסטי ומופשט ווגטטיבי- כפי שבאו לידי ביטוי גם בציוריו האחרונים. צמחים מפותלים הצמודים לדמויות כחושות ואופטימיות שקיבלו ממד אירוטי-סוריאליסטי.
יצירותיו של סימון מאוד פופולריות ולא פעם הן מעטרות את כריכות הקטלוגים, כבוד ששמור למעט אמנים מובחרים. יצירות הקיבוץ המבוקשות שלו נמכרות במחירים של 40,000 – 20,000 $ כאשר יצירות נדירות במיוחד יכולות להגיע ל- 100,000 $. בעמוד האמן של יוחנן סימון באתר תירוש ניתן לראות את כל תוצאות העבר של האמן במכירות הפומביות.
מציור ריאליסטי לפוביזם
יוחנן סימון נולד בשנת 1905 בברלין והחל ללמוד רפואה. הוא עזב את לימודיו אלה ואחרי ניסיון לא מוצלח של לימודי פיסול, החל בשנת 1926 ללמוד באקדמיה לאומנות בפרנקפורט. הוא למד רישום אצל מקס בקמן וציור אצל פטר רסמוסן ממנו הושפע ואף נלווה אליו לסיוריו בארצות אירופה.
ב-1928 התגורר בפריז, מרסיי וטולון בה הכיר את הצייר הצרפתי אנדרה דרן שהוביל את סגנון ה"פוביזם" שפירושו "הזרם הפראי" אותו פיתחו כבר ב-1905 אנרי מאטיס וחבריו.
אחר צהריים בקיבוץ
בשנת 1936 עלה יוחנן סימון לארץ והתגורר בקיבוץ גן שמואל. הוא הפך להיות הצייר הכי מזוהה עם התנועה הקיבוצית והרבה לצייר את אנשי ונוף הקיבוץ. בציוריו הם נראים חיים באחווה ובאושר, אולם למעשה הייתה זו משיכת מכחול נוקבת על אורח החיים הספרטני והחינוך והנוקשה.
בהמשך החל לצייר בסגנון פוסט אימפרסיוניסטי מודרני בניחוח צרפתי ועבודתו בפרדסים ובשדות הקיבוץ, באה לידי ביטוי בצבעים המונוכרומטיים אשר בציוריו – צבעי אדמה כאשר עובדי השדות היגעים היו כולם ללא פנים- "כקורבן פיזי" לקידוש רעיון הקולקטיב.
בין השנים 1934-1943 החל לעסוק בציורי קיר, הכניס שיפורים בטכניקת עמידות הצבעים וצייר על קירות קיבוצים, מבני ציבור, אניות ועוד.
הוא גויס על ידי תנועות קיבוציות כמו הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר ועוד לצייר כרזות פוליטיות וסגנונו הגרפי אופיין בקווי מתאר שחורים וכבדים, קומפוזיציות דחוסות ודינמיות ואיברי גוף מגודלים.
הוא עסק ברישום והייתה לו שליטה וירטואוזית בקו. הרישום אצלו החליף ולבש צורות שונות. מרישומיו ניכר כי הוא היה בתהליך אינטנסיבי אחר איזון בקומפוזיציות מורכבות כמו ריכוז קבוצת דמויות סביב דגל. בשנות החמישים הוא אימץ את הקו הגרפי האיורי באמצעותו הצליח לספר סיפור שלם באיור קטן.
שנות החמישים- מופשט ווגטטיבי
בשנות החמישים המשיך בציוריו שהיו על סף המופשט וכונו "מופשט ווגטטיבי". הם היו צבעוניים ואופטימיים ובאו לידי ביטוי בציור צמחים מפותלים שונים צמודים לדמויות כחושות וארוכות.
בהמשך הצטרף לקבוצת אופקים חדשים, מה שנתפס ע"י ציירי התנועה של הקיבוץ הארצי כבגידה והפניית עורף לאומנות הריאליזם הסוציאליסטי אשר שהושפע מהאומנות הסובייטית- האידיאולוגית הקנאית.
בשנת 1951 הציג בתערוכת יחיד בחו"ל ובשנת 1952 הקים את המכון לאומנות אשר בסמינר אורנים.
המסע לדרום אמריקה
בשנת 1953 אחרי 17 שנה בקיבוץ נפרד יוחנן סימון מרעייתו ועזב את הקיבוץ. אז נטש את סגנונו הריאליסטי סוציאליסטי והשתמש בהתנסויות אומנותיות מודרניות כפי שחווה בשנותיו בפריז. הוא יצא למסע לארצות אמריקה הלטינית, הושפע מהאומנות המופשטת בברזיל וצייר ציורי קיר במבנים יהודים. בהמשך ניכרה בציוריו השפעתו של הצייר הספרי ז"ואן מירו. המוטיבים הצמחיים הווגטטיביים בציוריו הפכו לבלתי מציאותיים וקיבלו ממד סוריאליסטי-אירוטי.
פרסים והוקרה
* 1945 פרס מטעם עירית תל אביב- פרס דיזנגוף לאומנות הציור והפיסול
* 1951 פרס מטעם הקונגרס לתרבות יהודית בניו יורק
* 1952- פרס זיכרון יעקב
* 1953- פרס דיזנגוף לאומנות הציור והפיסול מטעם עירית תל אביב
* 1056- פרס של הוועדה האולימפית הישראלית
* 1958- פרס מטעם עיריית רמת גן
* 1960- פרס מטעם ההסתדרות
* 1961- פרס דיזנגוף לציור ואומנות של עירית תל אביב יפו.
מעוניינים ביצירותיו של האמן? ניתן להשתתף במכירות פומביות באינטרנט דרך אתר בית מכירות תירוש.