מכירה: Auction 148 תאריך המכירה: 02.02.2013 Item: 77

מרסל ינקו

שקיעה, שמן על בד, 60X80 ס”מ, מדבקת ינקו אטלייה מוצמדת לגב הציור. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ דדי ינקו, בת האמן. מרסל ינקו נולד בשנת 1895 בבוקרשט, רומניה. בשנת 1915 עבר לציריך על מנת ללמוד אדריכלות, שם התוודע לקבוצת אמנים רדיקליים, ביניהם טריסטן צארה, הוגו באל ואלברטו ג’קומטי. מקבוצה זו, שכללה גם משוררים והוגי דעות, נולדה תנועת הדאדא – תנועה אוונגרדית אשר קראה תיגר על כל המוסכמות של החברה האירופית והובילה את האמנות, הספרות והשירה לחידושים מרחיקי לכת. מה שייחד את הדאדא היא מהותו הנונקונפורמיסטית אשר מקורה בתקווה אוטופית לשינוי מצב חברתי-פוליטי. הן אופי העבודות הדאדאיסטיות והן דרכי יצירתן נועדו לערער את השיפוט האמנותי הקיים אשר זוהה עם התרבות המערבית. ינקו היה ממשתתפיה הנלהבים של תנועת הדאדא בציריך. הוא תיעד את הרעיונות הדאדאיסטיים בציוריו, אייר מניפסטים ועיצב כרזות ומיצגים. בתחילת דרכו האמנותית סגנונו של מרסל ינקו היה ברוח הפוטוריזם והקוביזם. הוא יצר בסגנון הקוביסטי תבליטים עשויים עץ וציורים אקספרסיביים משולבים בקולאז’ים ואסמבלאז’ים. בהמשך דרכו ינקו המשיך ותר אחר טכניקות וחומרים חדשים, בדומה לחבריו לתנועת הדאדא אשר דגלו באמנות אקספרימנטלית. על אף ששנות פעולתם המשותפת של מייסדי תנועת הדאדא לא ארכו, הרוח המהפכנית אותה הפיצו בציריך חלחלה ונותנת את אותותיה באמנות מאז. כשעלה ינקו לארץ ישראל בשנת 1941 , קיבלו ציוריו אופי פיגורטיבי יותר, הנושאים נשאבו מהמציאות הישראלית והסגנון הפך אקספרסיבי יותר, שוב עם נגיעה במסורת הקוביסטית. הוא נמנה על קבוצת ”אופקים חדשים” וייסד את כפר האמנים בעין הוד. בשנות החמישים, יש לציין, הפך סגנונו של ינקו לפחות פיגורטיבי ודמה יותר לסגנונו המופשט המוקדם. בראיה לאחור, אין ספק שתהילתו הבינלאומית של ינקו משנות יצירתו המוקדמות והימנותו על קבוצת אמני הדאדא האוטופית, תרמו תרומה גדולה למיקומה של האמנות הישראלית על המפה העולמית.

הערכת מחיר: $8,000 - 12,000

נמכר ב: 9200

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.