מכירה: Auction 144 תאריך המכירה: 28.01.2012 Item: 92

יוסל ברגנר

”על גדות מימי הוויסלה”, 1969 , שמן על בד, 100X100 ס”מ, חתום ומתוארך. חתום ומתואר מאחור. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: ”יוסל ברגנר – רטרוספקטיבה” מוזיאון תל אביב לאמנות – אפריל -יוני 2000 , עמוד 146 (מצולם). את השיר ”על גדות מימי הוויסלה” כתב מלך ראוויטש (1976-1893), המשורר האידי הנודע ואביו של יוסל ברגנר ב- 1935 , שבע שנים קודם לתחילת ההשמדה הגדולה של יהודי אירופה, ופולין בראשם. ראוויטש שורר על יהודים עניים ומיוסרים המתגוררים על גדות מימי הנהר הפולני (החוצה את פולין מצפון לדרום), יהודים מגורשים: ”אל מימיה של הויסלה/ לפני שנים אלף כולם הוקהלו,/ מטף ועד זקן, במעט חילם,/ הוגלו, בעגלות-נוד טולטלו,/ {….}/ ובזרם ינשאו,/ כהם היום, גרושי קלון וקלס./ {….} ובעד חורי שמשות מלאך המוות/ אצבעות גרומות ישלח הוא חרש;/…” (תרגום מאידיש: א”ד שפיר). ראוויטש קונן על העיירה היהודית הגוועת ועל גורל הגלות והנדודים שנכפה על יהודי השטעטעל באשר הם. יוסל ברגנר נולד אמנם בווינה ) 1920 (, אך שנות ילדותו עברו עליו ועל אחותו, רות, בוורשה שבפולין. מכאן גלה לאוסטרליה ב- 1937 , נער בן 17 שהיה עֵד מרחוק לחורבן הגדול של וורשה, פולין והעם היהודי בימי מלחמת העולם השנייה. עודו באוסטרליה ב- 1940 בחור בן 20 , צייר את ”שריפה בעיירה”. מכאן ניטעה בו לעומקה חוויית אובדן הבית, הגלות, הנדודים, הפליטות וסבלם של עקורים השוגים באשליות על בית ועל חוף מבטחים. ברגנר, שעלה ארצה ב- 1950 , גילה ואימץ את חורבותיה של יפו כסמל תפאורתי של גלות משפחתו והאובדן היהודי בכלל. בציורים רבים שלו לאור המחצית השנייה של המאה ה- 20 שב ברגנר ועיצב חזיתות בתים ”יפואיים” (בעלי דלתות וחלונות קשתיים ואחרים), חזיתות חורבתיות-למחצה, שמתוכן מגורשים או נפלטים ילדים, רהיטים, כלי מטבח ועוד. אם תרצו, האחרות הפלשתינאית העקורה נוכסה בידי ברגנר כתפאורה לטרגדיה היהודית והפרטית, אך גם למסר קיומי אוניברסאלי של גלות. הציור ”על מימי הוויסלה”, מציוריו החשובים ביותר של ברגנר, נוטל אותנו אל מול חזית ”יפואית” שכזו, בה אנו צופים מבחוץ מבעד לשלושה חלונות מזרחיים. השלישייה בוראת בתודעתנו מין טריפטיכון, ”ציור מזבח”, אשר כבר בתבניתו זו הנוצרית מכניסנו לתחום הקינה והאבל. ואכן, המראה המתגלה לעינינו מבעד לחלונות הוא זה של עיירה הרוסה ונטושה הממוקמת משני עברי נהר אפל ולרקע קיר עצום של לבנים אדומות, שאינו יכול שלא להעלות בתודעתנו את מראה כבשני המוות. יוסל ברגנר נטל אפוא את שיר הקינה של אביו והרחיבו אל זיכרון אסון השואה, שהוא גם האסון הפולני הפרטי של הצייר. להזכירנו, הוויסלה, הנהר הארוך ביותר בפולין, זורם גם דרך וורשה. זהו הנהר, שבמהלך השואה, הושלך אליו אפרם של יהודים שנשרפו על ידי הנאצים במחנות ההשמדה. כתוצאה מכך, אסרו רבנים על יהודים לרחוץ בנהר זה. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $10,000 - 15,000

נמכר ב: 41400

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.