מכירה: Auction 144 תאריך המכירה: 28.01.2012 Item: 76

נחום גוטמן

ריב שכנות ביפו, 1970 , שמן על בד, 73X60 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן. בשנת 1970 , השנה בה צויר הציור הנוכחי, חגג נחום גוטמן את שנתו ה- 72 . הצייר התל אביבי הקשיש היה אז בשיא תהילתו הציבורית, מתגורר ברח’ אחד העם 136 עם רעייתו, דורה, ומצייר בנחת בסטודיו שבדירתו עוד ועוד ציורים המתרפקים על הימים האבודים והיפים של יפו, נווה-צדק ותל-אביב הקטנה. לא מכבר, ב- 1969 הוצגה ב”הלנה רובינשטיין” תערוכה רטרוספקטיבית שלו, שנעטפה באהבתו הרבה של הקהל, ובאותה שנה עצמה אף זכה האמן ב”פרס פיכמן לספרות ואמנות” על מכלול יצירתו הספרותית. שפתו האמנותית של גוטמן הייתה כבר מוגדרת עד תום, ובמקביל לסדרה גדולה של פסלוני חימר (1972-1968), בהם ייצג דמויות הווי מזיכרונותיו – ”ביאליק קורא”, ”זכות הצעקה (ברנר נואם)”, ”דיוקן הסבתא” וכו’, שחזר גוטמן בתלת-מימד נושאים מציורי יפו שלו – ”אוכל האבטיחים”, ”המחמר, מוכר התרנגולות”, ”מעשן הנרגילה”, ”ריב שכנות” וכו. אכן, בגילו ובמעמדו, כבר הירשה לעצמו הצייר-פסל-סופר למחזר את נושאי עצמו, אלה שהפכו ל”כרטיס הביקור” שלו. ב- 1966 וב- 1967 קיבץ גוטמן רבים מדימוייו בקירות פסיפס שיצר ב”מגדל שלום” ובגמנסיה הרצליה שבתל-אביב, ואילו ב- 1976 יקבץ את סך דימוייו בתריסר לוחות פסיפס בנושא תולדות תל-אביב-יפו, שיציב בחזית בית העירייה ברח’ ביאליק. לאמור: גוטמן של אותן שנים שב והביט אחורנית אל העיר ואל יצירתו כמי שנובר בתוך ארכיונו העצמי. בהתאם, גם הציור הנוכחי הוא כמעט לכסיקון של גוטמניזם, משמע – שלל מוטיבים גוטמניים ידועים בציור אחד. קחו, לדוגמא, את הציור הנוכחי ובו ”ריב השכנות” בקומה העליונה של החזית היפואית. את הנושא הזה צייר גוטמן בצבעי שמן עוד ב- 1934 (וגם אז, צירף ראש רכַב ערבי וסוס החולפים מתחת לבית היפואי, הנראה לאור חרמש לבנה). ב- 1970 בקירוב, שב גוטמן אל הנושא ויצר בחימר פסל קרמיקה תבליטי בנושא ”ריב שכנות”, בו שני ריבועי חלונות נפרדים מארחים שתי נשים (שלישית מצטרפת מימין) המניפות ידיהן ופוערות פיהן בריב קולני. רמז קל בלבד של קימור החרוט בראש החלון מרמז לנו שעודנו ביפו. הציור הנוכחי הוא אפוא שיבה מאוחרת למוטיב ידוע. חזית הבניין המולכת בציור כמוה כציור-בתוך-ציור, אשר אף הוא מחולק לקומות ולחנויות, קרי – לקבוצת ציורי-משנה. באותה עת, גוטמן הרבה לנקוט במיחבר רב-ציורי ומושטח שכזה גם בציורי ירושלים ועוד. עתה, על כל פנים, הוא פורש ברקע הימיני את הים האביבי האופייני לו ובו ספינה, הד למוטיב הנמל העליז מציוריו משנות ה- 50 וה- 60 . חרמש הלבנה עודנה מאיר מעל כבאותו ציור מ- 34 , למרות אור היום הבהיר והחם. על החוף קולטת עינינו מיניאטורה של ערבי הפוסע בעקבות חמור נושא שק, ד”ש מציורים, רישומים ואף פסל של גוטמן עוד מאז שנות ה- 20 , אך ד”ש קרוב יותר מחמורי הזיפזיף שהונצחו ב- 1966 על פסיפס ”אחוזת בית” ב”מגדל שלום”. מוכר האבטיחים בחנות שבקומה מלמטה מרחיב את מוטיב האבטיח שגוטמן כה מזוהה עמו לאורך עשרות בשנים. ואם אנו משתאים נוכח הכרכרה המהודרת המסיעה ג’נטלמן בצילינדר, חליפה שחורה ומטה-הליכה (שהלא, הנוסחה הגוטמנית תובעת כרכרה בתוכה ערביות רעולות בדרכן לפרדס), מי יודע אם אין לפנינו סנונית לציור ולפסיפס (המאוחר יותר, מ- 1976 ) של ביקור מונטיפיורי בפרדס ביפו. הוסיפו לכל המהומה הזו את הערביה רעולת-הפנים החולפת משמאל עם מגש תופינים (?) על ראשה, והרי לכם יפו גוטמנית מאין כמותה – יפו ידידותית, עליזה, חביבה, אקזוטית, מקסימה. צבעי תכלת, ורוד וצהוב משמשים בערבוביה הרמונית וחוברים לנועם ים-תיכוני, אגדה נוסטלגית ודקורטיבית שכישפה את גוטמן בן ה- 72 . את ההתרפקות המיתולוגית ה”פָּרדָיזית” הזו, נזכיר, מצייר הצייר בימי ”מלחמת ההתשה”, כאשר מדי יום מפרסמים עיתונים צילומיהם של טייסים וחיילים שנפלו בקרבות התעלה. האם ביקש נחום גוטמן מָזור בסימטאות האידיליה? גדעון עפרת

הערכת מחיר: $80,000 - 120,000

נמכר ב: 126500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.