מכירה: Auction 144 תאריך המכירה: 28.01.2012 Item: 303

מאיר פיצ'חדזה

עירום, שמן על בד, 55X46 ס"מ, חתום. מאיר פיצ'חדזה נכנס אל במת האמנות הישראלית בתחילת שנות השמונים. יצירתו מבטאת את ריחוקו מהתרבות הישראלית ומהאמנות המקומית. שימוש באמנות פיגורטיבית, עבודה טכנית קפדנית ועיסוק בנושאים אישיים כמו משפחה, מציינים את המרחק בינו לבין עולם האמנות בארץ. על הנתק מהאמנות המקומית מפצה פיצ'חדזה בקשר עמוק לאמנות הבינלאומית ולאמנות העבר. פיצ'חדזה לא נוהג לפרש את יצירותיו ונזהר מלתת להם שמות. ריחוקו מהתרבות הישראלית, יכולתו הטכנית הגבוהה וכישרונו לתמרן בין סגנונות אמנות שונים, עיצבו את דימויו כאמן שונה וזר בנוף האמנות הישאלית. לא במקרה בחר פיצ'חדזה בצייר ואן-גוך מתוך עולמו התרבותי והויזואלי הרחב. בחירה זו קשורה… לילדותו בגרוזיה, שם היתה לו חוברת רפרודוקציות של ואן-גוך שאליה התיחס כאל התנ"ך שלו. השיטוט של פיצ'חדזה בין ואן-גוך לבין סגנונות אמנות אחרים מציין תהליך של חיפוש אישי של האמן אחר מקום משלו לאחר שנים של נדודים פיזיים ותרבותיים. דניאל ויימן, 90 שנה של אמנות ישראלית: מבחר מאוסף יוסף חכמי – הפניקס הישראלי, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 1998 .

הערכת מחיר: $3,000 - 5,000

נמכר ב: 6325

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מאיר פיצ'חדזה

מאיר פיצ'חדזה נולד בגיאורגיה ועלה ארצה עם משפחתו בגיל 17, לאחר שכבר למד ציור במשך מספר שנים בעקבות אחותו הגדולה מקוואלה, ולמרות התנגדות נחרצת של אביו. לאחר מות אחותו מקוואלה ב-1979, מאיר החליט להתנתק מהעבר ולשנות סגנון – ולשם כך פנה ב-1982 ללימודים ב"קלישר". כצייר מוערך הוא אמנם התקבל הישר לשנה השנייה, אולם במקביל סבל מחוסר ביטחון בשל חוסר שליטתו בעברית, גמגום שאפיין את דיבורו עד גיל 26, המבטא הגיאורגי הכבד ותחושת הזרות המלווה רבים מהמהגרים גם שנים רבות לאחר המעבר. הציור היווה עבור מאיר פיצ'חדזה דרך מופלאה להתגבר על כל אלה, והוא השקיע בכך את כל כולו ונחשב לאמן טוטאלי. פיצ'חדזה נחשב לאחד הציירים היותר אמיצים והלא שגרתיים, ולא נתן לקונבנציות אמנותיות לכבול אותו. כך למשל אחד מסמלי ההיכר של פיצ'חדזה היה הבחירה שלו להתחיל לצייר על בד שכולו נצבע בשחור ולא על הלבן המקובל. ההסבר שלו היה שהוא "בא לשחור עם פנס ומאיר אותו" – ואכן יצירתו התאפיינה במתח מתמיד בין אפלה קיומית להבלחי אור. הרוח החופשיה שאפיינה את מאיר פיצ'חדזה גם הובילה אותו ליצור במנעד רחב של סגנונות ולעסוק בנושאים רבים: בגיאורגיה הוא צייר איכרים ויצר ריקועי נחושת מסורתיים (שכן בכך התמקדו לימודיו); בתחילת דרכו בישראל היו ציוריו סוריאליסטיים מאוד; בהמשך הצטרפו גם ציורי נופים רומנטיים להפליא, על גבול הקיטש (תואר שלא הרתיע את פיצ'חדזה, שהבחין בין מספר סוגי קיטש ובכל מקרה ראה בהם נדבך לגיטימי בעולם האמנות); דיוקנאות קלאסיים; יצירות בהן משולבים ציורי ילדים; ציורים בסגנון הריאליזם הפיגורטיבי; ציורים שבוחנים את דמותו של היהודי הנודד; ועוד. עוד אפיינה את ציוריו של מאיר פיצ'חדזה הנטייה לשזור מוטיבים שונים זה בזה ובעיקר השאיפה המתמדת להתחמק ממלכודות של הגדרות ברורות.