מכירה: Auction 142 תאריך המכירה: 02.07.2011 Item: 81

ראובן רובין

שייח-מוניס, 1923-1924 , שמן על בד, 80X65 ס”מ, חתום. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – ינואר 2010 , עמ’ 307 (מצולם). תערוכה: ראובן רובין, ”מקום – חלום” , מוזיאון תל-אביב לאמנות, כרמלה רובין, 21.11.2006 – 1.2.2007 זהו אחד מציוריו המוקדמים והמשובחים של ראובן שלמחרת התיישבותו בתל-אביב. הצייר, שעלה ארצה, ספק ב- 1922 ספק ב- 1923 (התאריך המדויק שנוי במחלוקת), התגורר וצייר בירושלים מספר חודשים, בטרם עקר לתל-אביב והחל בוחן בציוריו את סביבותיה כמי שמבקש להתערות במקום החדש: הדיונות (על קומץ האוהלים והבתים שעליהן) הסמוכות לחדרו, מסגד חסן בק, בתי יפו, נמל יפו, חוף הים(על שיירת הגמלים החולפת בו)ועוד. משמע, בעיקר נמשך הצייר העולה מרומניה לנופים ערביים ולדמויות ערביות, בהם מצא אקזוטיקה רבה, לצד אתגר תרבותי, אישי וקולקטיבי. וכך הוא נמצא, בין השאר, מצייר בין 1924-1923 פעמיים את שיח’ מוניס, אותו כפר ערבי המוכר לנו כיום כשכונת רמת-אביב, וביתר דיוק, כמשכנה של אוניברסיטת תל-אביב. אם בציור האחר של שיח’ מוניס צוירה הדרך המרכזית עם מבט אל עבר הים, הרי שבציור הנוכחי של שיח’ מוניס המבט נישא מזרחה, והגבעות שברקע אינן כי אם הגבעה עליה שוכן הכפר. שיח’ מוניס של ראובן הוא כפר ערבי לכל דבר – מוקף שדות )נטיעות ושתילים בציור המקביל מלווים את השביל המרכזי משני צדדיו( ומאוכלס בקומץ בתים צבעוניים – אדום בציור הנוכחי, וורוד בציור המקביל. כאן ברושים מיתמרים משני צדי הדרך, ושם שיחי צבר מצד שמאל; כאן ערביה וחמור פוסעים בדרך וגבם אלינו, ואילו שם ערבי מחמר לעברנו. משותפת לשני הציורים הקומפוזיציה של דרך מרכזית המפלחת את המראה המוביל אל הכפר, ועץ שקמה הנוטה מעל הדרך בסופה. הציור הנוכחי, לא זו בלבד שמשובח יותר בין השניים, אלא שרווי לעומקו במסתורין ויופי שובי לב. על תמימות ראובנית, אידיליה, אור ופרימיטיביזם של ציורי ראובן נכתב כבר מספיק, ובהתאם, לא נתעכב על חוויית הבראשית של הצייר )ושל העלייה שלישית בכלל( הפוגשים מקום כטבע ותרבות זרים אך קוסמים. נעמוד, לעומת זאת, על ”הגן הנעול” – סגירת הבית האדום ופרדסו מאחורי חומה ושער אוטם. הנה כי כן, הדרך הגדולה ה”מזמינה” אותנו לכפר בפתיחות מירבית של אור וחלל היא גם אותה דרך שמביאה אותנו ואת הצייר אל החסום, הדחוס והבלתי מושג. לא שיירת הגמלים והערבי שבראשה, גם לא הערביה והחמור יוכלו לשתיקה הגדולה(שתיקה, יותר מאשר שלווה אידילית) של הכפר המסתגר וצופן סודו מפני מבטו של הצייר, העולה היהודי. הליטוף הרך של הגבעות, נועם הגליות של האדמה, ה”להבות” האפורות של הברושים – כל אלה מתמסרים באהבה כמעט-ארוטית למבטנו, אך הפיתוי מותיר אותנו עם מלוא תאוותנו בעינינו, כאשר הכפר הערבי נותר רחוק ומנועּ מאיתנו (מבחינה זו, הגדר הקטנה שבקָדמה השמאלית, המקבילה למשוכת הצברים בציור האחר של שיח’ מוניס, אינה כי אם אות לבאות). אם סוד היופי – כפי שלמדנו מד”ר פפיטה האזרחי (”הפעילות המתבוננת”, 1965 )הוא במתח שבין זיקה לרחָק(”כוונה” ו”פירוד”, בלשונה), הרי שראובן יוצר בציורו הנדון שיעור מאלף ביופי מפתה ומופלא, מקומי אך אגדי לא פחות. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $150,000 - 200,000

נמכר ב: 529000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ראובן רובין

ראובן רובין נולד ברומניה בשנת 1893 ונודע בתור אחד האמנים הישראליים החשובים והמשפיעים עד עצם היום הזה. בהיותו בן 19 עלה לראשונה לישראל והחל את לימודיו בבצלאל אקדמיה לאמנות בירושלים. פחות משנה לאחר מכן, כבר עזב לפריז ובהמשך לניו יורק. בשנת 1923 עלה בשנית לארץ ישראל והפך לאחד האבות המייסדים של הציור הארץ-ישראלי.
ראובן של שנות ה- 20 נתפס כאמן החילוני אשר מגשים את חלום הציונות ומהות הישראליות הישנה והטובה. רובין נמנע מלעסוק במתח של שנים אלה ובמקום, בחר להציג אידילייה של יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חלוצים ובורגניים. הוא התייחס לדמויותיו באהדה טבולה בתום ובצניעות, שותל שלל סמלים בציוריו. ברבים מציוריו, כלל שתילים, פרחים ועצים שמבטאים התחדשות, צמיחה ופריון. הדמויות בציוריו משנות ה- 20 גדולות וחסונות, סמל לנטיעה באדמה, בדומה לטריפטיך המפורסם משנת 1923, פירות ראשונים, אשר מוצג במוזיאון ישראל. רובין שילב חיות רבות בציוריו, מחד סמל להרמוניה, ומאידך סמל לפשטות ועמל. העלייה השלישית והרביעית היוו סמל לבורגנות החדשה, והיו בעלות אופי מודרני, וכך גם ראובן רובין הושפע מהסגנון הפרימיטיבי של גוגן ומאטיס. ציוריו משנים אלה נדירים בחשיבותם בציור הארצישראלי של ראשית המודרניזם המקומי.
בשנות ה- 30 ציוריו הפכו כהים יותר בהשפעת אסכולת פריז, אך גם עקב מאורעות תרפ“ט שהעיבו על האווירה של היישוב. בהמשך הרבה לצייר נופים של ירושלים, צפת, טבריה והרי הגליל בצבעוניות משתנה, אך הצבע הירוק שלט בפאלטה. עצי הזית בדרך לירושלים או צפת הפכו לסימן ההיכר של ראובן רובין, אפופים אווירה מיסטית בסגנון נאיבי.
בשנת 1973 זכה בפרס ישראל לציור וציוריו מעטרים את משכן הכנסת, בית הנשיא ומעון ראש הממשלה.