מכירה: Auction 142 תאריך המכירה: 02.07.2011 Item: 129

אורי ריזמן

נוף, שמן על בד, 19X29 ס”מ, חתום. עבודותיו של אורי ריזמן (1924-1991), הן תמונות נוף והן הדיוקן האנושי, משלבות באופן ייחודי מגמות אמנותיות ארצישראליות עם הלכי רוח מודרניסטיים המאפיינים את הזירה הבינלאומית של זמנו. האלמנטים הפיגורטיביים בציוריו מצומצמים לכדי מינימום הכרחי, נושקים למופשט. אך מצד שני משטחי הצבע המוגדרים משליטים סדר בכאוס יחד עם חלוקת הקנבס המאוזנת וקווי מתאר חזקים. כוחן של עבודותיו טמונות גם באישיותו המורכבת, הסוערת לעתים, של ריזמן. ברבים מציוריו ניכרת הקוטביות שנעה בין סערה ושקט. באחד מיומניו, כתב ריזמן על מעורבותו הרגשית ביצירת ציוריו וכי אינו קובע מראש את שיטת הציור אלא זוהי נקבעת לפי זיקתו אל הנושא אותו הוא מצייר. כל ציור מבחינתו היווה ”בריאה מחדש על סמך הבנתו”. ציורי הנוף של ריזמן צוירו מזיכרונו בסטודיו ולא בטבע לאחר שריזמן הגיע למסקנה שהריחוק מהחוויה הראשונית של ההתבוננות מביא לתוצאות אותנטיות יותר. בציור נוף אורבני זה, ריזמן מפשט ומכליל את הצורות לכדי מבנה גיאומטרי שצורותיו, כמו גם הרכבי הצבעים שלו, מושכים את עין הצופה אל עומק התמונה. התחביר הצבעוני של גוונים רוויים כגון התכלת הבוהק והצהוב- כתום עם גוונים עמומים כגון חום ואפור, נותנים ייצוג דואלי לצבעים חמים וקרים. כך הוא גם מציב צורות גדולות וקטנות באוריינטציות שונות. כל אלו יוצרים הרמוניה מורכבת ומתוחכמת, אשר לעתים מהלכת על חבל דק, כאילו עוד רגע תופר.

הערכת מחיר: $6,000 - 8,000

נמכר ב: 13800

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.