מכירה: Auction 140 תאריך המכירה: 29.01.2011 Item: 90

מרדכי ארדון

1992 – 1896 נבאטיה, 1979 , שמן על בד, 89X115 ס”מ, חתום. חתום, מתואר ומתוארך מאחור. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – ינואר 2010 , עמ’ 367 (מצולם). את ציורי הנוף הארדוניים המופשטים אנחנו מכירים מאז תחילת שנות ה- 60 (דוגמת ”בנגב”, 1962 , או ”שדות שבעמק”, 1963). המבנה הפשוט של הנופים הללו – יחידת ארץ כמרקם זוהר של תצורות זוויתיות, כנגד יחידת שמים בסימן מאור במצב קטסטרופאלי (”בדרך ליריחו”, 1987 ) – שב והתגלה ביצירת ארדון, עם או בלי קרעי עננים דרמטיים, או מתחת לעיגול שמש אדום, או לבן, או צהוב, או ירקרק, או שחור. ציור הנוף של ”נבאטיה” צויר בתקופה בה ישבו אנשי פת”ח ב”פת”ח-לנד” שבדרום-לבנון, והמראה הניגלה לארדון נשקף, מן הסתם, ממטולה, בה ביקר הצייר. נפת נבאטיה בכלל ואזור מארג’-עיון בפרט היו אז מוקד קבוע למתקפות דו-צדדיות, כולל ירי ארטילרי של צה”ל כנגד אנשי הפת”ח הממוקמים מן ה”בופור” ועד נחל הליטאני. להזכירנו: הסכם השלום עם מצרים נחתם ב- 1979 , אך גבול הצפון היה ”חם”. מכאן, שלא ציור נוף תמים ואידילי מתגלה לעינינו ב”נבאטיה” של ארדון. האדומים הגודשים את הציור רוויי קרבות, הרצועות הצרות הגודשות את הנוף עשויות להזכיר לנו את הרומחים המתגודדים בציור ”קרב סן-רומנו” של אוצ’לו (1457-1451) ואילו מהשמש המאירה מעל נותרו אך שוליים דמויי חרמש, כמו הייתה השמש בעיצומו של ליקוי. הציור מצויר בטכניקות הוירטואוזיות האופייניות לארדון: שימוש רב בסכין ציירים, ”סירוק” השמים במסרק-ציירים, ועוד. יותר מכל, הבלחות הצבע ממשיכות את מסורת קרינתן של ”אבנים טובות”, שארדון שכלל מאז שנות ה- 50 . לא תאתרו בציור את בתי נבאטיה: ארדון מצייר נוף שהוא משקע נפשי של שטח-אש, ואפשר שכל רצועה אנכית ישרה מסמנת מסלול ירי של פגזים. בתור שכזה, ציור ”נבאטיה” הוא יצירה ארדונית ייחודית, ואולי רק טריפטיכון ”אנטבה” (1977) מתקרב אליה בתרגום אירוע טרור לתצורות מופשטות. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $100,000 - 150,000

נמכר ב: 241500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרדכי ארדון

מרדכי ארדון, שנולד תחת השם מרדכי אליעזר ברונשטיין בגליציה (באזור השייך כיום לפולין), החל לצייר בגיל מוקדם מאוד. בגיל 6 החליט מרדכי לשתוק, ורב שאליו פנו ההורים המודאגים אמר כי לילד יש עולם פנימי עשיר כך שאין סיבה לדאגה. כתחליף לדיבור הרבה מרדכי הילד לצייר, ובגיל 13 גילה את כשרונו צייר מקצועי שנשכר כדי לקשט את בית הכנסת המקומי. כבר בגיל 13 עזב ארדון את הבית (שכן אביו סירב לאפשר לו לעסוק בציור) והתפרנס משלל עבודות שונות ומשונות תוך שהוא לא מפסיק לצייר.
במקביל ניסה את כוחו במשחק, ואף זכה לשבחים, אולם הבין שקומתו הנמוכה – 1.56 בלבד – תצמצם מאוד את קריירת המשחק בעוד שאת הציורים אין אף כוח בעולם שיגביל.

בגיל 25 התקבל מרדכי אליעזר ברונשטיין אל בית הספר הנודע "באוהאוס" (שפעל בעיירה ויימאר שבגרמניה), והחלה תקופה בת 5 שנים אותה הוא תיאר לא פעם כמלהיבה ביותר בחייו. בנוסף ללימודים אצל כמה מגדולי הציירים באותה תקופה כגון יוהאנס איטן ו-ואסילי קנדינסקי, התמזל מזלו של מרדכי ובבית שבו שכר חדר קטן בעליית הגג התגורר גם הצייר המהולל פאול קלה (שבמקביל לימד בבית הספר "באוהאוס"). השניים התיידדו וארדון הושפע רבות מהצייר השוויצרי שהיה אמון בעיקר על הסגנון הסוריאליסטי.
קריירת הציור של ארדון החלה לנסוק ובמקביל הוא גם לימד בבית ספר שפתח יוהנס איטן, אולם לאחר עלייתו ארצה (בשנת 1933) הוא החל לעבוד ככוורן בקיבוץ קרית ענבים והניח בצד את כישרון הציור יוצא הדופן. יחד עם זאת כישרון עצום שכזה נועד להתממש ועד מהרה חזר מרדכי ארדון לצייר וכן ללמד ציור (ובנוסף אימץ את שם המשפחה "ארדון" על שם הדמות התנכית). בין השנים 1940-1952 אף היה מנהלה של האקדמיה לאמנות "בצלאל".

יצירתו של מרדכי ארדון הושפעה במידה ניכרת מהקושי והאכזריות שהיו מנת חלקה של המאה ה-20 ובפרט מחציתה הראשונה. ארדון היה אחד הראשונים שהשואה חלחלה אל יצירותיו, וזאת מתוך אמונה כי "ציורים חייבים לצמוח מתוך הדרמה האנושית", ואכן באופן כללי הציורים של ארדון רוויי דרמה וגדושים במשמעות נסתרת וגלויה גם יחד.

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ציוריו של ארדון להיות מוצגים בחללים נחשבים במיוחד ברחבי העולם. גם בארץ זכה הצייר להערכה רבה, ששיאה בכך שהוא נבחר לקבל את פרס ישראל בציור. יחד עם זאת במקביל חווה מרדכי ארדון גם תסכול עצום בשל ביקורת בלתי פוסקת שהוטחה בו, כמורה וכצייר. בפרט התעמת ארדון עם חברי האסכולה התל אביבית דוגמת רפי לביא (שלמד אצל אביבה אורי) וכן סטימצקי וזריצקי, וספג עלבונות בשל "סגנון גלותי" (בימים שבהם כור ההיתוך ניסה להעלים כל סממן שעומד בסתירה למוטיב הצבר השזוף והחסון וכן שאף להדחיק את השואה(.

ארדון החל בשנת 1965 לחלק את חייו בין פריז לירושלים, כשהוא שוהה כמה חודשים בכל אחת מהן, מעולם לא עזב את הארץ. חלוקה זו של זמנו נמשכה עד 1989, שאז לקה בשיתוק. בשלושת השנים האחרונות לחייו לא יכול היה לנסוע עוד לפריז, והוא נשאר בביתו בירושלים.

בשנת 2014 נמכרה יצירתו "התעוררות" בסכום של 821,000$, שיא מחיר לאמן ישראלי במכירה פומבית, וציורים אחרים שלו מוצגים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בארמון האמנויות בבריסל, בטייט בלונדון ובמוסדות אמנות מובילים אחרים.