מכירה: Auction 136 תאריך המכירה: 30.01.2010 Item: 60

יוחנן סימון

1976 – 1905 החלוצים, שמן על בד, 50X40 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י הגב’ איה סימון בן צדף, בת האמן. מקור: עיזבון הגב’ סוניה מקוב. סביר ביותר, שהציור צויר ב- 1951, בסמוך לציור דומה מאד של יוחנן סימון בשם ”עובדים במטע”. למעשה, הדמות השמאלית בציורנו, זו בכובע טמבל, חוזרת – אחת לאחת – בציור מ- 51. אך, בעוד שם טרוד הגבר השני בניסור ענף במסור, הרי שבציורנו שובר האיש הנוסף את הענף בידיו. בכל מקרה, עסקינן ב”קיצוץ נטיעות”, וככל הנראה, בבירוא (ניקוי, ניפוי) פרדס. כמי שעבד שנתיים בפרדס גן-שמואל (1938-1936), ומאוחר יותר, בנטיעות שתילי בננות, גפנים ועוד (”שתלתי, לפי חשבוני, כמאה אלף עצים”, יעיד ב- 1960 באוטוביוגרפיה שלא פורסמה מעולם) – יוחנן סימון הכיר על בוריה את העבודה במטע. במבט ראשון, בגווניו הלוהטים, במונומנטאליות ובחוסן של העובדים – הציור מאשר ריאליזם חברתי במיטבו, ציור נוסף של סימון המבטא הלל ושבח לחיים הקיבוציים הבריאים ולהרמוניה בין אדם לטבע. כמו היה הציור קטע מציור קיר נוסף של סימון שבמסורת דייגו ריברה, המכסיקני, שלהשפעתו היה סימון נתון במהלך שנות הארבעים. באותה עת, היה יוחנן סימון האמן המרכזי של ארגון ”אמני הקיבוץ הארצי”, מאייר ומעצב גראפי של המוסדות הקיבוציים, מדריך בסמינרים ומופת בתחום ציורי קיר ריאליסטיים, המצהירים אידיאליזציה של הקולקטיב הקיבוצי והמכוננים על הפרזת נפחי דמויות, ריתמוס עבודה, תנוחה הרואית והרבה גווני אדמה. אלא, שהשנה היא 1951, כזכור, וזוהי כבר השנה השלישית לחברותו של האמן בקבוצת ”אופקים חדשים”. אם כך, מה עושה השד הריאליסטי המגויס במחנה ההפשטה האוניברסאלית?! זהו השלב בו מתבקש המבט השני בציור: עתה, יופנה הדגש לניגודי האדומים-חומים והכחולים-אפורים בבחינת ניגודי יסוד מודרניסטיים שבמסורת סזאן. עתה, גם תעלה ההשטחה של מרבית הנפחים; ומעל לכל, תבלוט ה”כוריאוגרפיה” הצורנית שביחסי העובדים והענפים. הנה כי כן, אנו כבר רשאים לדבר במונחים של Valeurs – ערכי צורה וצבע שהיו נר ויסוד למסר של אמני ההפשטה. אך, האמת היא, שהציור הנוכחי מסגיר אמביוולנטיות בין ריאליזם קיבוצי פלקאטי לבין ”אמנות למען אמנות”. הוא צויר, מן הסתם, עם שובו של סימון מתערוכתו בגלריה ”בן-אורי” שבלונדון, מספר חודשים טרם עזיבתו את משפחתו ואת הקיבוץ ומעברו לתל-אביב (”וזה היה טראגי בשבילי, גם מבחינה חומרית וגם מבחינה נפשית” – ”מעריב”, 30.8.71). כלום אפשר, שנושא העקירה והשבר של ענפי הפרדס מרמז גם על מצבו של יוחנן סימון באותם ימים ועל שבר יחסו למקומו? גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - 25,000

נמכר ב: 34500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.