מכירה: Auction 126 תאריך המכירה: 26.01.2008 Item: 216

אורי ריזמן

אורי ריזמן 1991 – 1924 דמות אישה, שמן על בד, 56×46 ס”מ, חתום. ב-29 במאי 1976 כתב ריזמן באחת ממחברות היומנים שלו טיוטת מכתב למיכל סונינו, נערה שהחל לצייר את דיוקנה: ”אני בונה את הפורטרטים שלי לא לפי שיטה קבועה מראש אלא זה תלוי מאוד בזיקתי לנושא, היינו, לאדם או לנוף שאני מציירו […] אני, למעשה, בציירי אותך בורא אותך מחדש, בורא אותך כפי שחושי ושכלי מבינים אותך”. המרכיב הבולט והפרדוקסלי בציורי הדיוקן של ריזמן הוא כאמור מקדם המחיקה והעיוות, מידת ההכללה הגרפית שבאמצעותה הוא מבקש לדלות את מה שמתחת למחסום תווי הפנים. בחתירתו להסרת תווים אופייניים נוגע ריזמן בתכונות שאינן תלויות בגיל, מגדר או מעמד, בנוכחות פיזית המאכלסת את המרחב הצר שבו ניצבים, כמו מתמזגים, הצייר ומושאו […] דיוקנאותיו מהווים לכן גילוי-מחדש של האנושי כמינונים שונים של דחיסות, שקיפות, אטימות, קרינה. המגע עם האנושי כמעט שאינו אופטי, והדיוקן לא נועד לאפשר לצופה, לצייר, ואפילו למושא הציור עצמו, להיות עדי ראייה. הוא כל כולו אבחון נוכחותו הבלתי אמצעית של הזולת מכוח משקלו הסגולי ואכלוסו את מרחב החיים-ציור. אלן גינתון. אורי ריזמן: רטרוספקטיבה. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004. עמ’ 9, 38.

הערכת מחיר: $6,000 - 8,000

נמכר ב: 32200

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.