מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 198 תאריך המכירה: 15.12.2024 Item: 26

אבל פן

משה ובת פרעה,
פסטל על נייר, 45×59 ס"מ,
חתום.
"ותרד בת פרעה לרחוץ אל היאור…ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה." (שמות ב', ה')
בת פרעה יורדת להתרחץ בנהר בלווית נערותיה. היא מבחינה בתיבה ושולחת את אמתה להוציא את התיבה מן המים ובה היא מוצאת את הילד בוכה. הבכי של התינוק מעורר בה חמלה והיא מבינה כי " ִמיַּ ְל ֵדי ָה ִע ְב ִרים זֶה". זאת בניגוד לפרעה שהורה להרוג את הבנים הנולדים, בתו מצילה את תינוק. מהכתוב לא ברור כיצד זיהתה בת פרעה את התינוק כילד עברי ומה הביא אותה להציל אותו. לשאלות אלו עונה רש"י בשני רבדים: ”ותפתח ותראהו – את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה”. לא רק שבכי התינוק עורר בה רגש של חמלה אלא שעל פי רש"י ראתה בילד את השכינה. ייתכן וראתה עצמה חלק ממעשה ההצלה של הילד. לא רק שנתנה את הילד למיניקת עברייה,היאקוראתלילדבשםהיוצאנגדצופרעהאביה:"וִַּתְקָראְ שמֹו מֶֹשה,וַּתֹאֶמר, כּי מן-הַּמִיםְ מִשיִתהוּ (שמות,ב',י'). עד יומו האחרון בשנת 1963 המשיך אבל פן לצייר את התנ"ך. הוא היה האמן היהודי הראשון שבמרכז יצירתו עמד התנ"ך. פן השתייך לדור המייסד של ציירי ישראל והיה אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן העקרונות האידיאולוגיים והאמונות הבסיסיות, ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך
ותוקף ובייחוד כזו המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו של פן – תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן- העדן המקראי מצד אחר – הם בעצם ביטוי מוקדם של דגם אידיאולוגי ציוני, ידוע ומוכר, שהתגלם באופן הקיצוני ביותר בצמד המושגים: "משואה לתקומה".
"אבל פן ציורי התנ"ך ועוד", יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, (עמ' XXVII).

הערכת מחיר: $4,000 - $6,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אבל פן

עד יומו האחרון בשנת 1963 המשיך אבל פן לצייר את התנ"ך. הצורך שלו, להגיב באופן אמנותי על אירועים מרכזיים בתולדות העם היהודי, הביאו במהלך מלחמת העולם השנייה להתקין סדרת רישומים בנושא השואה שעוררו הדים בארץ ובעולם.(...) יש להודות שהצלחתו של פן בקרב צרכני אמנות יהודים בעולם היתה גדולה מזו שנחל בארץ-ישראל. במחצית השניה של שנות ה-30 הוא שהה שנים אחדות באירופה לרגל תערוכותיו, ואחר כך הרבה לנסוע לפתיחות של תערוכות ציורי התנ"ך שלו ברחבי העולם. הוא היה האמן היהודי הראשון שבמרכז יצירתו עמד התנ"ך. (...) פן השתייך לדור המייסד של ציירי ישראל, והיה אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן העקרונות האידיאולוגיים והאמונות הבסיסיות ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף ובייחוד כזו המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו של פן – תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מצד אחר – הם בעצם ביטוי מוקדם של דגם אידיאולוגי ציוני, ידוע ומוכר, שהתגלם באופן הקיצוני ביותר בצמד המושגים: "משואה לתקומה". מתוך : "אבל פן ציורי התנ"ך ועוד", יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, (עמ' XXVII).