מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 198 תאריך המכירה: 15.12.2024 Item: 89

אורי ריזמן

ללא כותרת,

שמן על בד, 100×80 ס"מ,

חתום.

האם זה ציור מופשט או ציור נוף? ביסודו היה אורי ריזמן צייר של שני מוקדים: טבע ומרחב מצד אחד ודיוקן אנושי מן הצד האחר. כצייר נוף הוא אהב מרחבים, שתאמו לתנועת היד הסוחפת על-פני הבד. האופקיות דברה אליו, חמוקי ההרים משכו אותו והשביל החוצה ביניהם כבש אותו. הוא נהג לצאת אל הנוף הגלילי בסביבות כברי עם מחברת רישומים בידו, ”שלא על מנת לחזור עם נוף מצוייר”, אלא רק כדי לקבל השראה מעומק הנשימה של המרחב הפתוח. את זיכרון הנוף עיבד אל בד הציור בתוך הסטודיו. בשנות השישים הנופים שלו הפכו יותר ויותר מופשטים, חושניים וחופשיים, מנסים לייצג את הקבוע ואת המשתנה בעת ובעונה אחת. הציור הנוכחי מתכתב עם המופשט של מרק רות’קו האמריקאי, בחלוקה שלו לשלושה רגיסטרים אופקיים, האחד מעל השני, הנבדלים זה מזה בצבעוניות. אולם, כפי שהוא נבלם בדיאלוג מול פיקאסו בציור ”שלוש דמויות” (ראו עמ׳ 91), כך גם כאן הוא מכיר תודה לרות’קו, אך נותר נאמן לעצמו, למרחב הטבע שמולו, למגע בין שדה, אדמה ושמים. גליה בר אור, שאצרה לו תערוכת יחיד במשכן האמנות בעין חרוד (1988), כתבה שתפיסת המרחב בציור של ריזמן ”היא של צופה המשקיף על נוף ממרחק המאפשר הכללה”, כשהוא שואף הפעם אל האוניברסלי יותר מאשר אל האישי והרגעי. נותר לנו להתמודד עם הצבעוניות: רק שני פסי תכלת, נגיעות מכחול קלות, נותרו מהשמים הכחולים, והצבעוניות הוסטה לפאזה חושנית של אדום-ירוק-ורוד-כתום. יש תחושה של אנרגיה אצורה באופן שבו שדות הצבע הללו מתלכדים בתוך עצמם, מתחככים זה בזה, נוגעים לאורך שדרתם ומשתרעים האחד על השני. ריזמן מניח כתם צבע ונותן לו לתסוס בתוך הריבוע המצויר. הציור הסופי איננו איקונה קונטמפלטיבית של רות’קו, אלא שיר הלל נפעם למרחב הנושם.

ד”ר טלי תמיר

הערכת מחיר: $30,000 - $50,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.