מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 198 תאריך המכירה: 15.12.2024 Item: 41

נפתלי בזם

שולחן שבת,
שמן על בד, 81×100 ס"מ,
חתום.
בזם יליד 1924, הוא אחד האמנים הישראלים החשובים ביותר בעשורים האחרונים. בזם נולד באסן שבגרמניה למשפחת מהגרים יהודית, ועלה לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער" שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעקבות האובדן הכבד של משפחתו בשואה, בזם פיתח גישה אמנותית המשלבת זיכרון אישי עם סמלים יהודיים. את לימודיו האמנותיים עשה בבצלאל אצל מרדכי ארדון ובשנות ה-50 וה-60 השתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם, כולל בביאנלה בוונציה. עם השנים הפך בזם לדמות מרכזית באמנות הישראלית, כשהוא מתמיד ליצור ולחנוך דורות חדשים של אמנים. עשייתו האמנותית של בזם מתמקדת בנושאים ציוניים והיסטוריים, האמן משתמש בשפה ייחודית המשלבת פיגורטיביות עם סמלים אישיים ודתיים. ציורו "שולחן שבת", מציע התבוננות עמוקה בתרבות היהודית, כשהוא משלב פמוטים, דגים וסממני שבת במטרה להציג את ההיסטוריה הקולקטיבית של העם היהודי. העבודה משדרת תחושת קדושה ואינטימיות ומזמינה את הצופה להתבונן בזיכרון השבת כמרכז משפחתי. בציורו "מעל שמי ירושלים", בזם מתעלה למדרגה של סוריאליזם, כשהוא מצייר את ירושלים מתוך פרספקטיבה גבוהה. היצירה מציגה את העיר כמקום של קדושה ושל תקווה, תוך הדגשה של הקונפליקטים הקיימים בהיסטוריה היהודית. בשני הציורים, בזם מצליח לשלב בין האישי לבין הקולקטיבי, ליצור תחושת המשכיות בזמן, ולהעביר מסרים עמוקים על זהות, זיכרון ותחייה יהודית בארץ.

הערכת מחיר: $4,000 - $6,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נפתלי בזם

נפתלי בזם נולד ב- 1924 באסן שבגרמניה. הוא עלה לארץ ב-1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בין השנים 1943-1946 הוא למד אמנות בבצלאל עם הצייר מרדכי ארדון ושנה לאחר סיום לימודיו החל ללמד בעצמו והפך לעוזרו האישי של ארדון. ב-1947 נסע יחד עם אישתו כחלק ממשלחת למחנות העקורים בקפריסין, מסע אשר השפיע עליו רבות. ב- 1949 בילה בזם 3 שנים בפריז בלמידה בבית הספר הקתולי לאמנות דתית- מודרנית וב-1952 חזר לישראל ועבד עבור התנועה הקיבוצית כמאייר. ב-1954 השתתף בביאנלה לאמנות בונציה והציג תערוכת יחיד במוזיאון תל- אביב. בזם הרבה ליצור עבודות במרחב הציבורי מחוץ לסטודיו; ב-1963 הוא יצר קיר פסיפס עבור משרדי ההנהלה של חברת התעופה "אל-על"; ב-1970 צייר את תקרת אולם קבלת הפנים בבית הנשיא בירושלים; וב-1971 הוא יצר את התבליט בקיר היציאה ממוזיאון "יד ושם". ב-1995 חזר לפריז, הקים שם סטודיו לציור ולאחר שנתיים עבר לשוויץ. ברוב ציוריו של בזם הוא מתייחס לנושאים ציוניים ולתקומת העם היהודי בארצו. במהלך שנות ה- 50 בזם פעל במקביל לתנועת "אופקים חדשים" אשר דגלה במופשט ובחיבור לאמנות בינלאומית. בשונה מהם, יצירותיו של בזם הן פיגורטיביות ובעלות נרטיב ציוני. לרוב הנושאים המופיעים בציוריו עוסקים בשואה, סיפורים מהתנ"ך ומהיסטורית העם היהודי. בציוריו יצר מערך סמלים קבועה הכוללת פמוטים המסמלים את השבת ואת הקודש, ארון אשר מסמל בית ואת האם הטובה, סירה וסולם המתייחסים לעליה, צבר מסמל את הלידה מחדש ודג את שולחן השבת. בזם אף הנכיח את עצמו היטב בעבודות שיצר והתבלט בתערוכות ועבודות ציבוריות רבות לאורך כל הקריירה שלו. הוא פיתח שפה אמנותית מובהקת ושונה מכל אמני תקופתו, אשר במרכזה מערכת דימויים קבועים שהוא עצמו פיתח.