מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 198 תאריך המכירה: 15.12.2024 Item: 50

יחזקאל שטרייכמן

צילה, 1989,
שמן על בד, 120×90 ס"מ,
חתום ומתוארך.
יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית ולמד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום). בשנת 1924 עלה לארץ ולמד אמנות ב"בצלאל", בתום הלימודים למד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות יפות בפריז ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. בשנת 1936 עלה שטרייכמן ארצה בשנית והתמקם בתל- אביב בביתה של אחותו, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן שנה לאחר מכן. יחזקאל וצילה, שרק החלו את חייהם המשותפים, נאלצו להתמודד עם מכשולים ואתגרים שחייבו את הזוג למצוא פתרונות יצירתיים כדי להמשיך ולהתקיים ובעיקר, כדי שיחזקאל, יוכל להמשיך ולצייר. ההשקעה וההקרבה של צילה, כדי לאפשר לבעלה ליצור הינה יוצאת דופן ויכולה להצביע על הסיבה להיותה דימוי חוזר ו"נערץ" ביצירתו של שטרייכמן. צילה מתוארת בעבודותיו במצבים שונים, כדיוקן, כמודל עירום, כדמות נשית היושבת בחלל החדר, דמות אם ועוד. אין זה מופרז להצהיר שצילה שימשה כמוזה לאמן ודמותה הפכה להיות הבסיס, המצב ההתחלתי והראשוני לכל עבודה שלו. בחירה אמנותית שכזו הפכה לטביעת האצבע ואמצעי מכוון, שנועד לשרת את שטרייכמן בעודו יוצק לדימוי את המטען המשתנה. מיקומה המרכזי של צילה בקורפוס של שטרייכמן, מחזק את מיקומה המרכזי בחייו וכמי שבמובן מסוים שימשה כביטוי הטהור ביותר לנפש האמן. במחצית המאה ה-20, הצטרף שטרייכמן ל"אופקים חדשים" כאשר אמנים כמו פיקאסו ובראק היוו כהשראה לפירוק הצורני וההפשטה של הקומפוזיציה שלו. כך, יצירותיו מציגות את הסינתזה בין ההשראות של שטרייכמן, המתכנסות למכלול מרשים וצבעוני שמסתירות בתוכן דימויים נוספים המתגלים רק לאחר התבוננות קרובה.
1. יונה פישר. שטרייכמן. עורכת טקסט: דפנה רז. (ישראל: הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, 1997), עמ׳ 63-64.
2. בנימין תמוז, דורית לויטה, וגדעון עפרת. סיפורה של אמנות ישראל: מימי "בצלאל", ב-1906, ועד ימינו. (תל אביב: אמנות מסדה, 1980), עמ׳ 166.

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יחזקאל שטרייכמן

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית ולמד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום). בשנת 1924 עלה לארץ ולמד אמנות ב"בצלאל", בתום הלימודים למד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות יפות בפריז ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. ב-1936 עלה בשנית לארץ והתמקם בתל-אביב, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן, ואותה צייר רבות לאורך השנים. שטרייכמן היה חלק מצוות מורי "מכון אבני", ממקימי בית הספר לציור "הסטודיה" וממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", והציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. שטרייכמן הוא אחד מאבות "ההפשטה הלירית" בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט. במהלך שנות השלושים צייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים ופיגורטיביים, כגון ציורי דיוקן, עירום נשי, תיאורי פנים ומעט תיאורי חוץ. בציורים אלו כבר ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה, ומשיכות המכחול בהם עזות ואקספרסיביות. עם הזמן הפכו ציוריו של שטרייכמן ליותר מופשטים, ובמקום אובייקט מרכזי הפכו ציוריו בשנות ה-50 למארג של משטחים וכתמי צבע הממלא את כל שטח הציור, שעליהם עוברים קווים רשומים במכחול או עיפרון. החל מסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של יחזקאל שטרייכמן למופשטים יותר ויותר, אך בכל זאת שומרים על דיאלוג עם הנוף הישראלי. עם זאת, מפעם לפעם מופיע גם בתקופה זו דיוקן פיגורטיבי. יחזקאל שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969) ובשנת 1990 קיבל שטרייכמן את פרס ישראל.