אודות: אורי ליפשיץ
אורי ליפשיץ נולד ב-1936 בקיבוץ גבעת השלושה. ב- 1952 ,למשך שנה, החל ללמוד אמנות בסמינר הקיבוצים תחת מרסל ינקו בתחום הציור ותחת דב פייגין בתחום הפיסול. ב-1954 ליפשיץ התגייס לצבא ושירת בחטיבת הצנחנים ולאחר שנפצע במסגרת פעילות שוחרר מהצבא. ב-1961 לאחר שלמד ציור תחת חיים קיוה הוא נסע לפריז לשלושה שבועות. בהמשך, ב-1963 החל ללמוד טכניקות תחריט וב-1965 הוא עבר שוב לפריז למשך שנה וחצי. ב-1965 חבר ליפשיץ ל
רפי לביא וביחד ייסדו את הקבוצה "עשר פלוס", שנחשבה לפורצת דרך באמנות הישראלית. ליפשיץ הרבה לצייר את עצמו ואת גופו בדרכו הייחודית, תוך סערת ייצרים ולעיתים בוטות רבה. בעבודותיו הוא גם מתייחס לפוליטיקה ולבעיות אקטואליות תוך שימוש בצילומי עיתונות ישראליים. לקראת סוף חייו, ליפשיץ יצר סדרה המתארת בהקצנה את מותו וקבורתו על ידי שימוש בצבעים כהים והכבדים. עבודותיו מציגות את הדיסוננס ואת הקונפליקט הפיזי והנפשי ואת המאבק התמידי של התגבשות הזהות העצמית.
ב-1966 לאחר גירושיו ליפשיץ עזב את הקיבוץ ועבר לתל- אביב וב-1969 הוא ייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בסן פאולו. ליפשיץ השתתף בתערוכה האחרונה של קבוצת "אופקים חדשים" יחד עם רפי לביא,
משה קופפרמן ו
יגאל תומרקין. הוא הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל- אביב, ורבות מיצירותיו נמצאות באוספי מוזיאונים ואוספים חשובים שונים.
