מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 192 תאריך המכירה: 10.09.2023 Item: 105

לאה ניקל

ללא כותרת, 1974 ,
שמן על בד, 102×102 ס"מ,
חתום ומתוארך.
חתום ומתוארך מאחור.
מקוריות הציור אושרה ע"י מירה אבגר, נכדתה של האמנית.

עולם היצירה של לאה ניקל רוחש כתמים וקוים, ניגודים ומשחקים, כך שכל עבודה היא בה בעת ניסוי ספקני באיזון קומפוזיציוני אך גם שופעת חיוניות, מורכבות וסקרנות. ניקל מהאמניות והאמנים הישראלים האבסטרקטים ביותר, במובן של ויתור על סיפר, ציירה מערכים מקסימים, לולייניים של בלמים ואיזונים.

מבחינות רבות ניקל היא דמות אייקונית ויוצאת דופן באמנות הישראלית. מסלול הקרירה שלה ייחודי. לאחר לימודים, קצרים יחסית, בסטודיו של שטריכמן וסטמצקי יצאה לפריז והתגוררה בה אחת עשרה שניה. בסוף שנות ה 60 חיה ברומא למשך שלוש שנים, ובשנות ה 70 , בהיותה בעשור החמישי לחייה, השתקעה בניו יורק, במלון צ'לסי, אתר מיתולוגי בו חיו יוצרים מהבולטים ביותר בשדה הבינלאומי )בהם מייפלתורפ, פטי סמית, פרנצסקו קלמנטה, לאונרד כהן ומדונה(. עם שובה לארץ באמצע שנות ה 80 קבעה את ביתה במושב קדרון, הרבה לפני שמושגי מרכז ופריפריה עמדו במרכז השיח. לאחר שורת פרסים שקיבלה לאורך השנים, זכייתה בפרס ישראל ב 1995 רק אישרה את מעמדה המיוחד. מאז שהלכה לעולמה ב 2005 העניין בעבודותיה, במיוחד בקרב אוהבי אמנות צעירים, רק גובר.

שתי העבודות המוצעות במכירה הנוכחית הן משנות ה 70 . המוקדמת מ 1972 , לפני שעברה לניו יורק, המאוחרת מ 1974 שנה אחרי שהגיעה לעיר. כוחן צפון באופן בו הן מושכות לב, מקסימות אך מסרבות להתפענח, מסרבות להיות מצומצמות לקריאה אחת. ככל שנעמיק להתבונן כך יתרבו פיסות המשמעות, רסיסי האסוציאציות. הגיוון של העבודות סוחף – ניקל יצרה בקווים משוחררים והיא מציעה למתבוננים כרטיס מסע לחופש רעיוני, לחופש מנרטיב. בשנים בהן האמנות הרגישה צורך גובר לדבר על ההוויה הפוליטית, ניקל הביטה פנימה וזיקקה מהויות כאלכימאית במעבדה סגורה המחפשת את אבן החכמים בה ימצאו התשובות כולן. בעבודה מ 1972 , )שתי העבודות הן ללא כותרת(, ניקל מותחת את החוטים הדקים בין הקליל והמשוחרר לכאוטי. חיפוש אחר מבנה סדור יעלה חרס, אך הדרך אליה ניקל מובילה את הצופה מרתקת. מה שנראה כענן כתום נמחק-נמחץ לתוך מערך קוים לבנים שמהדהדים בקו הירוק, העבה המחודד, המכתיר את העבודה כולה ומרחף בחלקה העליון. העבודה מ 1974 עשויה על קנבס רבוע. ניקל יוצרת זירה טעונה בדרמה, עם קוים שמצטלבים, נפגשים ונפרדים בגעש וגם בכתמי תכלת חלומיים שספק מוטמעים בבד, ספק מרחפים מעליו. כתמי כתום ואוקר לוהבים לאורך פאה אחת של הבד, כאילו יוקדים ולוחכים את העולם השוקק שבמרכזו. ניקל במיטבה – כמו הצמידה סטטוסקופ והאזינה למקצב חיים, לסתירות, לתקוות, לאכזבות להתרשמויות, לתהיות. הציורים אמנם אבסטרקטיים אבל הם אנושיים כל כך, מורכבים. העבודה אינטנסיבית וסוחפת את המבט. כוחה של ניקל בהעזה להניח צבעים זה ליד זה ללא חשש, ללא התחשבות במוסכמות טעם. דומה שמהדהד בעבודה שאונה של עיר אך, כמו בכתם רורשך – אפשר למצוא דימויים על סף הפיגורטיבי, הצמחי אולי גם החי. שתי העבודות מדגימות היטב את ההיפר רגישות של ניקל לצורה, צבע ומקצב. ניקל הכירה והושפעה מהאבסטרקט האירופאי, במיוחד הזרמים שמכונים בהכללה מסוימת האינפורמל הצרפתי שפרח אחרי מלחמת העולם השנייה. אפשר לחשוב על עבודותיה בהקשר לאלו של ז'אן דובופה והנס הארטונג אך יתכן שצריך לעשות זינוק מחשבתי ולהעז ולחשוב עליה כיוצרת שפגשה והתבוננה גם באקלים תרבותי של גרפיטי וציור רחוב בו, בתחילת שנות ה 80 דרך, כוכבו של ז'אן מישל – בסקיאט. הציורים של ניקל הם מרחב של חופש בו מתחככים עדינות ועוצמה, נגיעות בחומרי והתעלות. אמנות שמבטאת ללא חשש ניגודים הפכים והתחבטויות, כל הגעש שפירושו חיים.

ד"ר סמדר שפי

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: לאה ניקל

רבים מגדירים את לאה ניקל כ"גברת הראשונה של הציור הישראלי" – ובצדק: לאה, שנולדה באוקראינה וחיה בתל אביב, פריז, אשדוד, ניו יורק, רומא, יפו ומושב קדרון (שבו גם הלכה לעולמה בשנת 2005), היא מהחשובות שבציירות שפעלו בארץ, יש לה תרומה מכרעת להנחלת הסגנון המופשט בציור הישראלי ולא רק חוקרי ואוצרי אמנות ידעו לזהות את איכויותיה אלא גם הקהל הרחב.. לאה ניקל נולדה ב-1918 והחל מגיל שנתיים גדלה בתל אביב. השחרור הוביל אותה לסטודיו של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן, שם למדה במשך שנתיים והחלה לגבש את הסגנון המופשט הייחודי שאפיין את ציוריה. הכישרון שלה החל להתבלט ועל מנת להעצים אותו קיבלה ניקל החלטה יוצאת דופן נוספת ביחס לנשים באותן שנים- לעבור לפריז. ניתוץ המוסכמות והטוטאליות אפיינו גם את סגנון ציוריה של לאה ניקל, ובמיוחד לאחר שספגה בפריז – שבה חיה מ-1950 ועד 1961 – השפעה ניכרת מהאקספרסיוניזם ובפרט מסגנון שהתפתח באותן שנים וזכה לשם "טשיזם" (טש – כתם, הפשטה שאין בה כלל אובייקט). אם עד אז ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים (במיומנות רבה), הרי שההתוודעות לטשיזם שחררה אצלה פרץ יצירתיות עתיר אנרגיה ועז מבע וציוריה באותם תקופה נדמו ל"לפתני צבע" כהגדרתו המדויקת של החוקר והאוצר ד"ר גדעון עפרת. היא התנסתה במגוון טכניקות – ציור באצבעות, שרבוט, חריטה, טפטוף ועוד – ונתנה דרור מוחלט ליצרים שלה, זאת למרות שטף דם במוח שפגע קשות בראייתה. בפריז, וגם לאחר מכן, זכתה לאה ניקל להצלחה מרשימה. היא המשיכה לנוע ברחבי העולם, להציג את עבודותיה בנחשבות שבגלריות הבינלאומיות, ללכת עם הסגנון המופשט עד הסוף ולצייר שילוב מדויק של שמחה ותמיהה, אם כי בסופו של דבר ניכרת בציוריה בעיקר אופטימיות שבאופן טבעי ניתן לייחס לה חלק נכבד מהצלחתה של ניקל לכבוש לבבות רבים. בשנת 1995 אף זכתה ניקל בפרס ישראל לציור, בצוותא עם מנשה קדישמן. לאה ניקל נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2005. גם בשנותיה האחרונות הרבתה לצייר ועשתה זאת באופן משוחרר לחלוטין לאחר שכבר זכתה כאמור לכבוד ולהכרה חובקי עולם. במקביל דאגה ניקל להקים קרן שלה שתי מטרות: האחת לנהל את עזבונה והשנייה לתרום לרווחתם של ילדים חולי סרטן המאושפזים בביה"ח "שיבא" וכן לילדים אוטיסטים.

בעמוד זה ניתן לראות ציורים של לאה ניקל למכירה ומחירים של ציורים שכבר נמכרו במכירות פומביות בעבר.