מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית תאריך המכירה: 20.06.2022 Item: 141

אורי ריזמן

קומזיץ, 1950,

שמן על בד, 75X100 ס"מ,

חתום.

מקור: הציור ניתן מתנת חתונה לבעל הציור מהאמן אישית.

אין זה הריזמן המוכר לנו. זהו ריימן מוקדם מאד, ציור שצויר בידי אמן בן 26 , שנה קודם נסיעתו (למשך שנתיים) לפאריז. עתה, ב- 1950 , שבע שנים לאחר שהיה בין מקימי קיבוץ כברי ורשאי היה לצייר רק לאחר שעות העבודה, יתחיל רייזמן להציג בתערוכות "קבוצת העשרה" (אליהו גת, אלחנן הלפרן, משה פרופס, קליר יניב ועוד). ציור ה"קומזיץ" הנוכחי הוא שריד לציורי מלחמת תש"ח של רייזמן, מי שרישומיו דאז נשלחו מבית-הערבה ופורסמו בכתב-העת "בשער". תלמידו-לשעבר של יצחק פרנקל עודנו נוטה בציורו לתאורה אפלולית ולאור פנימי (שבוקע בפעם זו מאש המדורה, ששלהבתה אינה נראית). נושא הציור הוא הווי פלמ"חי (הגבר המואר ממול לבוש חאקי וחגור בחגורת תחמושת) של רביעיית בנים ובנות. בעבור רייזמן הצעיר, זוהי הזדמנו להפגנת וירטואוזיות של אור וצל בדרגותיהם. אך, דומה, שבלב-ליבו של הציור הזה תחושה מלנכולית-משהו, הסותרת את רוח "הרוח נושבת קרירה/ נוסיפה קיסם למדורה…". מעין שקט עצור נח על החבורה, אולי משקע מהאבל על הנופלים במלחמה, ואולי ביטוי לנשמתו האחרת של אורי ריזמן. עוד מעט, בפאריז, ישתנה לוח הצבעים של הצייר ותשתנה גם דרגת השטיחות וההפשטה ביצירתו (כפי שמוכיח הציור הענק, "פרה אדומה", 1954 , השייך לאוסף המשכן לאמנות, עין-חרוד). מהמונוכרום והצל של ציור ה"קומזיץ" יגיחו צבעים עזי-מבע, אקספרסיביות סוערת ומעט המחזיק את המרובה. הציור הנוכחי הוא רגע שלפני הלידה מחדש, שקט שלפני הסערה.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.