עדי נס

חיילים במים, 1999,
141X141 , C-Print ס"מ.

עותק 1/3.

מדבקת גלריה ג'ק שיינמן, ניו יורק, מודבקת מאחור.

עדי נס הוא מבכירי הצלמים הישראלים שזכה להכרה רחבה בארץ ובעולם. שתי התמונות 'הנפת הדגל' ו'חיילים במים' הן מסדרת "החיילים" המפורסמת של נס, עליה עבד בין השנים 1994-2000 , אליה משתייך גם הצילום המכונה "הסעודה האחרונה" שנמכר ב- 2013 תמורת 377,000 דולר ומחזיק עד היום בשיא המחיר לצילום ישראלי. נס, יליד קריית גת ובוגר בצלאל, ידוע בכך שכל הצילומים שלו מבויימים באופן מדוקדק, החל מבחירת השחקנים לדמויות וכלה בבגדים שילבשו ואחרון עזרי התפאורה בסט. נס אינו משאיר דבר ליד המקרה ועל כן בהתבוננות בצילומיו חשוב לדעת שהכל מכוון ולכל אלמנט יש משמעות ותפקיד. רבות מעבודותיו עוסקות בדימויי גבריות, מיתוסים והומוארוטיקה, כפי שניכר בעבודות כאן. בצילום 'הנפת הדגל' מביים נס את הדמויות במופע דמוי אקרובטיקה, כפי שעשה ברבות מהעבודות המוקדמות בסדרת החיילים, על מנת להדגיש את הפן הפרפורמטיבי והלולייני בחיים המודרניים, ובמיוחד התצוגה המוחצנת המצופה מגברים צעירים בצבא. במקביל, מתבסס נס על דימוי הירואי מוכר של הנפת דגל הדיו – דגל ישראל המאולתר שהונף באום-רשרש ב- 1949 – אחד המיתוסים ההירואים המוקדמים, שעיצב במידה רבה את הדימוי הצבאי הגברי בפן הויזואלי שלו. העמוד עליו מטפס החייל הוא סמל פאלי מובהק, סביבו יוצרים החיילים מבנה פירמידיאלי המדגיש זאת. להבדיל מ'דגל הדיו', בו ברורה מטרת הטיפוס על העמוד, הרי שאצל נס לא נראית מטרה לעין ולכן אלמנט הפגנת הגבריות לשמה בולט יותר. בצילום 'חיילים במים' מוצגת סצנה כביכול שגרתית של חיילים טובלים במעיין ומתרעננים בהפסקה מפעילות מבצעית. הם חובקים זה את זה באופן שניתן לפרש על הגבול בין 'סחבקיות' לאירוטיקה, ניכרת כאן חברות לצד כוחניות. פלג גופם העליון של הגברים גלוי בעוד החלק התחתון נמצא מתחת למים, נסתר מעינינו. גופם של ארבעה מהחיילים עירום בעוד המרכזי שבהם לובש חולצת מדים רטובה ומניף מעלה את נשקו. הנשק הוא רובה M-16 מקוצר, האופייני לקצינים או יחידות מובחרות והוא טעון במחסנית כאילו זה עתה שבו החיילים ממבצע מוצלח. בעוד הארבעה נראים כעוסקים בשעשועים, הרי שהוא נראה כגיבור שניצח זה עתה במערכה. הוא אחד מהם אך מבטו מופנה מעלה. נראה שאינו לוקח חלק בסערה ורוח המשובה סביבו. דמותו של חייל זה מזכירה, ולא במקרה את דמותו של החייל האוחז נשק בתעלת סואץ, כפי שהופיע על השער של מגזין TIME ב- 1967 , אולם כאן בוחר נס להקיף אותו בחבריו על מנת להעביר מסרים אחרים. נס זכה בפרסים רבים, כולל פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר וכן הציג בגלריות בתל אביב, אמסטרדם, ניו יורק, טקסס ופריז. כמו כן הציג תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב, המוזיאון הלאומי לצילום בפירנצה, המוזיאון לאמנויות יפות בסן פרנסיסקו ועוד.
שלומית אורן

הערכת מחיר: $15,000 - $25,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: עדי נס

עדי נס נולד ב- 1966 בקרית גת, כיום חי ועובד בתל אביב. הוא סיים את לימודיו ב-1992 באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" במגמת צילום. עבודתו האמנותית של נס מתאפיינת בצילום סצנות מבוימות היטב. דרך עבודתו הוא חוקר סוגיות של זהות, ישראליות, גבריות והומוסקסואליות. יצירותיו מושפעות מתולדות האמנות, מהיסטוריה ופילוסופיה. בהליך עבודתו הוא לוקח שחקנים, מציב אותם, מביים אותם ומצלם. היצירה המפורסמת ביותר של נס "הסעודה האחרונה", מתארת חיילים יושבים בקומפוזיציה דומה לזו שישבו הדמויות ביצירתו המפורסמת של לאונרדו דה וינצ'י "הסעודה האחרונה". נס עושה שימוש בקומפוזיציה של דה וינצ'י היוצרת תחושת עומק ומושכת את מבט הצופה אל הדמות שבמרכז היצירה. היצירה היא חלק מסדרה של תצלומים שנקראת "חיילים" שיצר בשנים 2000-1994. בשנת 2013 נמכר במכירה פומבית עותק אחד מתוך חמשת העותקים במחיר של 377,000$, המחיר היקר ביותר ששולם אי פעם עבור יצירה של אמן ישראלי עכשווי. נס יצר סדרות תצלומים בנושאים שונים, למשל ב-2007 יצר סדרה הנקראת "סיפורי התנ"ך", בעבודתו חיבר בין הסיפורים התנכיים לבין המציאות הישראלית החברתית. הוא מציג את הסיפורים על ידי ייצוג עוני ואנשים משולי החברה. ב-2012 נס יצר סדרה נוספת הנקראת "הכפר". הסדרה מציגה כפר או קיבוץ ישראלי ומתארת את האנשים באווירה טעונה. כמו בשאר הסדרות שלו גם כאן יש עיסוק בזהות הישראלית ובגבריות בהקשר המקומי. בעבודתו יש התייחסויות והשראות רבות מתולדות האמנות וזה ניכר ביצירותיו. נס זכה במענקים ופרסים רבים על עבודתו האמנותית, ביניהם פרס נתן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות (2000), פרס הקרן למצוינות בתחום אמנות הפלסטית (2005), ופרס שר התרבות והספורט לאמנות חזותית (2013). נס השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובחול. כיום הוא מיוצג ע"י גלריות מובילות בניו יורק ופריז. עבודותיו נמצאות באוספים חשובים רבים, למשל בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות.