מכירה: 182 תאריך המכירה: 30.10.2021 Item: 73

לודוויג בלום

ירושלים, הר הצופים, הר הבית, מבט מדרום, 1944,

שמן על בד, 50X73 ס"מ,

חתום ומתוארך.

מקוריות הציור אושרה ע"י גב’ מירה חן, נכדת האמן.

ציוריו של לודוויג בלום מאשרים עבורי את אחד הרעיונות היפים יותר, שניסח עמנואל קאנט ב- 1790 : אמנות גדולה, טען קאנט, היא זו שהטבע מחקה אותה. למיטב הבנתי, פירושו של דבר, שאמנות גדולה היא זו, שבאמצעותה אתה רואה את הטבע בעיני האמנות. בלום עושה לך את זה עם מדבר יהודה: אתה רואה את מדבר יהודה במראה ציוריו. הנה כי כן, אתה יורד מירושלים, חולף על פני מעלה אדומים ו… נכנס לציוריו. אתה נכנס לסגלגלות ולוורדרדות של הרי מואב הרחוקים, טובל במרחבי האינסוף (שאליהם הגיע בלום, כשהוא רכוב על חמור ומלווה בשומר ראש ערבי), נוגע-לא-נוגע בעוצמה הבלומה, השלווה – תעצומותיו המיתיות של המדבר, וכאילו נישאת את שמים גדולים ואדירים הבולעים את האדמה הבהירה, הקמוטה. נולדתי בארץ הזו, ואור בהיר היה מנת חלקי מאז ומתמיד, אך שעה שאני יורד מירושלים ליריחו, אני מבין מה קרה לו, לאמן הצ'כי, שבאחת חלף מנופים זרועי צוקים, המואפלים בתהומות הרי מרכז אירופה, היישר אל המרחב הפתוח, עתיר האור העז והחדגוני של המדבר. "הלם יהודה" של בלום עובר אליי במידת מה, בחיים ובציור. ומעניין, שכשביקש בלום לצייר את הגליל- וכדרכו עשה זאת במיומנות רבה- הגליל שלו נותר אימפרסיוניסטי באווירה, בצבעים ובאור הנקלטים ברגע. לא כך נצח מדבר יהודה. רק כאן נולד בלום מחדש. אמרנו: שמים גדולים בולעים את האדמה או "מרחינים" (מלשון: רוח) אותה. אכן, את ציורי המדבר של בלום אני משייך למה שקאנט כינה חוויית "הנשגב". כי כל עוד צייר בלום דיוקנאות, שווקים, פינות בעיר, פרחים וכדומה- הוא צייר ציורים יפים. במדבר הוא נגע בנשגב. שכן כאן, בה המידה שהנוף האדיר הכניע את האמן, הצמית את יכולותו ההכרתית להקיף את פלא הנוף, לתפוש אותו ולהבינו, כך היה זה בלום, ששב ועמד מול הנוף האינסופי והכניע אותו. רק מול הטבע הגדול הזה של המדבר גבר האמן על הטבע והגשים את רוחניותו. בלום היה תמיד קצת אחר. כשאמנים אחרים בשנות ה-20 גילו את הגליל, את הערבים ואת הכפר הערבי, הוא גילה מזרח שונה: הוא גילה את המזרח של הרי יהודה, של ירושלים ושל הרי מואב. כן, ערבי עשוי להגיח בקדמת הציור, גם גמלים יפסעו במדבר, אך המזרח הגדול הוא באוויר, ברוחני. בלום הביט מזרחה, פשוטו כמשמעו: הוא השקיף מזרחה, הרחק מעבר לכותל המערבי, שבו עצרו רבים מהציירים ה"מזרחנים"- אקדמיים של זמנו. זאת ועוד: כשאחרים בתקופתו "סגרו" נופים בהרמטיות פוסט-סזאנית ובמוצקות האדמה, הוא- בלום- "פתח", נופים בריאליזם אקדמי רומנטי (הגובל באימפרסיוניזם) ובשקיפותם של שמים.

האם לא היה בלום אלא צייר אקדמי? כן ולא. בלום נמנה עם מחנה הריאליזם האקדמי המרכז אירופאי, שממנו גם הגיעו ארצה ציירים, דוגמת שמואל הירשנברג, אהרון שאול שור, הרמן שטרוק, אפילו אנה טיכו המוקדמת ואחרים. אך בלום גם היה, ללא ספק, צייר בלתי אקדמי: תנועת המכחול המשוחררת שלו מרקדת על הבד בקלילות ובחירות, ופיתולי המכחול שלו בוראים בספונטניות את ערוצי המדבר. מעבר לכך, בלום חרג מהסכימה האקדמית ה"אובייקטיבית" בעצם היחס הסובייקטיבי המיוחד, שפיתח כלפי מדבר יהודה: שיבת האובססיבית-כמעט אל הנוף האחד, החידה הגדולה ששב וניסה לפתור בו, נראית כסיפור אהבה עם נוף, אולי הזדווגות עם נוף. הרומנטיקנים דיברו על ה"גניוס" היוצר כעל זה שהטבע דובר דרכו.

גדעון עפרת, לודוויג בלום: תש"ח, הוצאת קרן לוין לאמנות, 2018 , עמ' 17-18 .

הערכת מחיר: $12,000 - $18,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: לודוויג בלום

לודוויג בלום נולד בשנת 1891 בצ'כוסלובקיה ונפטר בשנת 1974 בירושלים. בלום למד ציור במספר ערים ברחבי אירופה ובשנת 1923 עלה לארץ, הוא החל לבצע מסעות ציור ומחקר ברחבי ארץ ישראל ושכנותיה, נודע בעיקר בזכות ציוריו הראליסטים של נופי ישראל ובעיקרם של העיר ירושלים, אך למעשה החל את דרכו כצייר דיוקנאות של אישים חשובים מהסביבה המזרח תיכונית. בציוריו הציע מבטים שונים על ירושלים והר הבית, על מקומות קדושים אחרים בעיר ובסביבה ועל נושאים בעלי אופי אקזוטי ואורנטייליסטי. לודוויג בלום כאמור ידוע כצייר של עיר הקודש, אך הוא היה גם אחד הראשונים שציירו את העיר תל אביב בשנות העשרים. מעבר לציוריו הראליסטים של ירושלים בלום היה מחובר לעיר גם מזוויות אחרות, היה אחד מהיוזמים הראשיים להקמת בית האמנים בירושלים, כאשר למשך זמן רב אף כיהן כיו"ר אגודת אמני ירושלים. בעקבות פועלו למען העיר אף קיבל אות יקיר העיר בשנת 1968. ציוריו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם ורבים מציוריו נמצאים באוספים פרטיים וציבוריים.