מכירה: 182 תאריך המכירה: 30.10.2021 Item: 129

אורי ריזמן

ירושלים,

שמן על בד, 37X53 ס"מ,

חתום.

"אני יושב בשדה ומסתכל בנוף, אני מסתכל עד שכל הפרטים מיטשטשים, עד שאני רואה את השדה ואיני רואה אותו, עד שאני רואה במקום הר תנוחה של הר, במקום שדה תנוחה של שדה. אז אני מצייר את התנוחה. הדבר דורש מאמץ נפשי עצום, לשכוח כל מה שאתה רואה וכל מה שאתה יודע, כך אני מגיע לאמת הטהורה, לשלמות." ההתנסות שתיאר ריזמן משמעותית בשני רבדים, אך בראש ובראשונה היא ניכרת במפנה הסגנוני שפקד את ציורו בשנות ה-60 . ביטוייו הראשונים של השינוי נראים ברישום לפי נוף ובציורי הנוף מראשית שנות ה-60 עבודות המסמנות את פרידתו של ריזמן מהציור הפיגורטיבי-אקספרסיוניסטי

בנוסח יצחק פרנקל, שעמד בתשתית הנופים שצייר מאז שנות ה-40 , עת התגורר בקיבוץ בית הערבה.

הנופים הריזמניים החדשים מזוהים לפי חזותם הפשוטה, הדלה לעיתים: קומפוזיציה מינימליסטית עם תיאורים של שטחים בנויים, שבהם המרחב מתמלא, נחסם או מותווה על-ידי אלמנטים ארכיטקטוניים מונומנטליים, חשופים למראה. הנופים העירוניים נדמים פיסוליים כמעט, והם מאורגנים בצירים ניגודיים של פתיחה וחנק. לפעמים הם נראים כמו תיאור של קטעי פנורמה הנצפים מאחורי קיר, חלון או מכשול אחר, החוסם את מישור הנוף הראשון ומעצים את הפיתול או את הזווית החדה שממנה נצפה המרחב. התבניות הקומפוזיציוניות של נופים אלה, מנופי הפרטים, נועזות באקצרות שלהן גם כשהן פשוטות למראה, רוויות מבחינת פרישת הצבע במשטחים נרחבים, "תמימים וטהורים", תוך כיסוי מלא של בד הציור.

דומיניק לוי-אייזנברג, אורי ריזמן: רטרוספקטיבה, 2004 , מוזיאון תל אביב לאמנות, עמ' 30-31 .

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.