מכירה: 180 תאריך המכירה: 13.03.2021 Item: 57
מאיר פיצ'חדזה
הרצל,
שמן וטוש על בד, 90X120 ס"מ.
חתום. חתום מאחור.
מקוריות הציור אושרה ע"י דביר אביאל, מנהל עיזבון האמן מאיר פיצ'חדזה.
ספרות: מאיר פיצ'חדזה, גלריה דן, עמ׳ 106 (מצולם).
הציור הנוכחי מציב את תיאודור הרצל בקָדמה, כשמאחוריו, בתוך מסגרת אובאלית, נפרש נוף הבטחה בדיונית: צְהוב-הרקע מהדהד ומעצים את צְהוב-הקרינה באופק – ספק זריחה, ספק שקיעה - והוא מיישמה על ההבטחה הציונית. את הנוף הדו-משמעי הזה אנו זוכרים מציורים רבים של מאיר פיצ'חדזה משנות ה- 90 ותחילת האלפיים, ציורים בהם זוהר אור מסתורי מתוך אפלולית של – אולי שדה, אולי ים – ומבטיח ישועה או שמסמן קץ. אותו נוף ואותו אור אמביוולנטיים קורנים אלינו עתה גם מאחורי דמותו האיקונית של תיאודור הרצל. "נופים הם לפעמים געגועים", היה שמו של פרק בספר על יצירת פיצ'חדזה (גלריה "דן", תל אביב, 2008), שבו נידונה שאלת מהותו של הנוף-אור ה"נשגב" הזה, נוף אירופי במובהק, תפאורתי לא-מעט, הנע מכהות אל בהירות צהובה הנוגהת באופק. זהו נוף של "לא כאן", נוף רומנטי עד מאד, ובה בעת גם פיקטיבי ואירוני-משהו. בציור אחר ציור, פיצ'חדזה שב ומיקם את בימת הגעגוע והאימה כרקע לסצנות שונות, דמויות שונות, סימנים שונים וכו'. "אפשר לומר, כמדומה, שֶכְּלל-ציורו של מאיר פיצ'חדזה הוא המסע המתמשך אל האור הסמלי המובטח בפאתי האופק, תוך הצבת סימן-שאלה גדול, קיומי ותיאולוגי, על אמינותו של אור זה..." בציור הנוכחי, דיוקן הרצל מעוצב במתכונת תחריט הרצל של הרמן שטרוק מ- 1903 , משמע במתכונת התעמולה הציונית מימי הקונגרסים הציונים הראשונים. ארבע צלליות הגמלים הכחולים שבארבע פינות הציור מוסיפים לפאסטיש ה"ציוני" המעוצב בסגנון קסם האוריינט והגראפיקה הציונית. מאיר פיצ'חדזה מטמיע לתוך ההבטחה הציונית את התפכחותו וניכורו האישי באמצעות בִּדיון ההבטחה הרומנטית של האור המפתה באופק, דימוי קיטש במודע, שהאמן לא חשש לנקוט בו בחלק מציוריו. כאמור, לא אור המזרח- התיכון וארץ ישראל הוא האור הזה, כי אם אור של לא-כאן, על כל הנרמז והנגזר מזיווג זה של חוזה המדינה וה"מקום". מבחינה זו, ציור "הרצל" של פיצ'חדזה משתלב בציוריו מתחילת שנות האלפיים, בהם ביטא תחושות ניכור מהמקום, אליו היגר ב- 1973 מגאורגיה, וגילום עצמי כ"יהודי נודד" על מזוודותיו. בשנת 2004 הוצגו על חזית בניין עיריית תל אביב 240 ציורי ענק של 240 אמנים שציירו דיוקנאות של אישים, שעל שמם נקראו רחובות בעיר. מאיר פיצ'חדזה הציג את
דיוקן הרצל, שהציור הנוכחי הוא גרסה מוקטנת שלו.
גדעון עפרת
שמן וטוש על בד, 90X120 ס"מ.
חתום. חתום מאחור.
מקוריות הציור אושרה ע"י דביר אביאל, מנהל עיזבון האמן מאיר פיצ'חדזה.
ספרות: מאיר פיצ'חדזה, גלריה דן, עמ׳ 106 (מצולם).
הציור הנוכחי מציב את תיאודור הרצל בקָדמה, כשמאחוריו, בתוך מסגרת אובאלית, נפרש נוף הבטחה בדיונית: צְהוב-הרקע מהדהד ומעצים את צְהוב-הקרינה באופק – ספק זריחה, ספק שקיעה - והוא מיישמה על ההבטחה הציונית. את הנוף הדו-משמעי הזה אנו זוכרים מציורים רבים של מאיר פיצ'חדזה משנות ה- 90 ותחילת האלפיים, ציורים בהם זוהר אור מסתורי מתוך אפלולית של – אולי שדה, אולי ים – ומבטיח ישועה או שמסמן קץ. אותו נוף ואותו אור אמביוולנטיים קורנים אלינו עתה גם מאחורי דמותו האיקונית של תיאודור הרצל. "נופים הם לפעמים געגועים", היה שמו של פרק בספר על יצירת פיצ'חדזה (גלריה "דן", תל אביב, 2008), שבו נידונה שאלת מהותו של הנוף-אור ה"נשגב" הזה, נוף אירופי במובהק, תפאורתי לא-מעט, הנע מכהות אל בהירות צהובה הנוגהת באופק. זהו נוף של "לא כאן", נוף רומנטי עד מאד, ובה בעת גם פיקטיבי ואירוני-משהו. בציור אחר ציור, פיצ'חדזה שב ומיקם את בימת הגעגוע והאימה כרקע לסצנות שונות, דמויות שונות, סימנים שונים וכו'. "אפשר לומר, כמדומה, שֶכְּלל-ציורו של מאיר פיצ'חדזה הוא המסע המתמשך אל האור הסמלי המובטח בפאתי האופק, תוך הצבת סימן-שאלה גדול, קיומי ותיאולוגי, על אמינותו של אור זה..." בציור הנוכחי, דיוקן הרצל מעוצב במתכונת תחריט הרצל של הרמן שטרוק מ- 1903 , משמע במתכונת התעמולה הציונית מימי הקונגרסים הציונים הראשונים. ארבע צלליות הגמלים הכחולים שבארבע פינות הציור מוסיפים לפאסטיש ה"ציוני" המעוצב בסגנון קסם האוריינט והגראפיקה הציונית. מאיר פיצ'חדזה מטמיע לתוך ההבטחה הציונית את התפכחותו וניכורו האישי באמצעות בִּדיון ההבטחה הרומנטית של האור המפתה באופק, דימוי קיטש במודע, שהאמן לא חשש לנקוט בו בחלק מציוריו. כאמור, לא אור המזרח- התיכון וארץ ישראל הוא האור הזה, כי אם אור של לא-כאן, על כל הנרמז והנגזר מזיווג זה של חוזה המדינה וה"מקום". מבחינה זו, ציור "הרצל" של פיצ'חדזה משתלב בציוריו מתחילת שנות האלפיים, בהם ביטא תחושות ניכור מהמקום, אליו היגר ב- 1973 מגאורגיה, וגילום עצמי כ"יהודי נודד" על מזוודותיו. בשנת 2004 הוצגו על חזית בניין עיריית תל אביב 240 ציורי ענק של 240 אמנים שציירו דיוקנאות של אישים, שעל שמם נקראו רחובות בעיר. מאיר פיצ'חדזה הציג את
דיוקן הרצל, שהציור הנוכחי הוא גרסה מוקטנת שלו.
גדעון עפרת
הערכת מחיר: $12,000 - $16,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: מאיר פיצ'חדזה
מאיר פיצ'חדזה נולד בגיאורגיה ועלה ארצה עם משפחתו בגיל 17, לאחר שכבר למד ציור במשך מספר שנים בעקבות אחותו הגדולה מקוואלה, ולמרות התנגדות נחרצת של אביו.
לאחר מות אחותו מקוואלה ב-1979, מאיר החליט להתנתק מהעבר ולשנות סגנון – ולשם כך פנה ב-1982 ללימודים ב"קלישר". כצייר מוערך הוא אמנם התקבל הישר לשנה השנייה, אולם במקביל סבל מחוסר ביטחון בשל חוסר שליטתו בעברית, גמגום שאפיין את דיבורו עד גיל 26, המבטא הגיאורגי הכבד ותחושת הזרות המלווה רבים מהמהגרים גם שנים רבות לאחר המעבר. הציור היווה עבור מאיר פיצ'חדזה דרך מופלאה להתגבר על כל אלה, והוא השקיע בכך את כל כולו ונחשב לאמן טוטאלי.
פיצ'חדזה נחשב לאחד הציירים היותר אמיצים והלא שגרתיים, ולא נתן לקונבנציות אמנותיות לכבול אותו. כך למשל אחד מסמלי ההיכר של פיצ'חדזה היה הבחירה שלו להתחיל לצייר על בד שכולו נצבע בשחור ולא על הלבן המקובל. ההסבר שלו היה שהוא "בא לשחור עם פנס ומאיר אותו" – ואכן יצירתו התאפיינה במתח מתמיד בין אפלה קיומית להבלחי אור.
הרוח החופשיה שאפיינה את מאיר פיצ'חדזה גם הובילה אותו ליצור במנעד רחב של סגנונות ולעסוק בנושאים רבים: בגיאורגיה הוא צייר איכרים ויצר ריקועי נחושת מסורתיים (שכן בכך התמקדו לימודיו); בתחילת דרכו בישראל היו ציוריו סוריאליסטיים מאוד; בהמשך הצטרפו גם ציורי נופים רומנטיים להפליא, על גבול הקיטש (תואר שלא הרתיע את פיצ'חדזה, שהבחין בין מספר סוגי קיטש ובכל מקרה ראה בהם נדבך לגיטימי בעולם האמנות); דיוקנאות קלאסיים; יצירות בהן משולבים ציורי ילדים; ציורים בסגנון הריאליזם הפיגורטיבי; ציורים שבוחנים את דמותו של היהודי הנודד; ועוד.
עוד אפיינה את ציוריו של מאיר פיצ'חדזה הנטייה לשזור מוטיבים שונים זה בזה ובעיקר השאיפה המתמדת להתחמק ממלכודות של הגדרות ברורות.
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche