מכירה: 178 תאריך המכירה: 05.09.2020 Item: 62

יוחנן סימון

שעת הילדים בקיבוץ,
שמן על בד, 65X54 ס"מ.

השתתף בתערוכה: "יוחנן סימון: דיוקן כפול", מוזיאון תל אביב לאמנות, 2001. אוצרת: טלי תמיר

"במכנסיים מטולאות וסינור לבן, כשעגלת הגשה לצדו, עמד לפנינו אחד מטובי הציירים של ארצנו. גוו שחוח מעט תחת נטל שנות עמל, פניו שחומים ומוצקים ורכות-מה מזוגה בהם. לעיניו תערובת של ברק חום עם ארשת חולמנית ומלאת רגש. לא יכולתי לגרוע עיניי מדמותו, דמות אמן גדול ואיש עבודה…" )"במאבק", ספטמבר 1946). מזה עשור שיוחנן סימון מתגורר ויוצר בארץ- ישראל, חבר קיבוץ גן-שמואל. ביום הוא עובד בקטיף פרי-הדר, בלילות פעיל ב"הגנה" בהברחת

נשק ומעפילים לחוף; ואף על פי כן, סימון מרבה לצייר באותן שלוש שעות, שאותן הקציב לעצמו ואשר אושרו מטעם מזכירות הקיבוץ. מעמדו כבחיר ציירי הקיבוץ אינו ניתן לערעור. בריאליזם המושפע מדייגו ריברה, המכסיקני, יוחנן סימון, שב וצייר שירי הלל לרעיון החיים בקיבוץ וייצג סצנות קבוצתיות של בני אדם חסונים, על-פי-רוב משפחות במצבי מנוחה. סימון של שנות ה- 40 גם צייר ציורי-קיר בקיבוצו, בבית-חרושת "שמן" בחיפה, בתערוכת ההסתדרות בחיפה

ועוד; הוא צייר בחדר-האוכל של גן-שמואל ציורים לחגים, הוא עיצב כרזות למפלגת מפ"ם, אייר עטיפות לספרי "ספריית פועלים", שימש עורך גראפי של "על המשמר", הורה ציור בקורסים של "הקיבוץ הארצי" והציג תערוכות יחיד )מוזיאון תל אביב – 1944 ו- 1947 (. למרבה ההפתעה, למרות הריאליזם הנוקב של ציורו, ב 1948- הצטרף כחבר לקבוצת "אופקים חדשים", קבוצה שרשמה על דגלה את חזון האמנות המופשטת. הציור הנוכחי הוא דוגמא קלאסית איכותית ליצירתו ממחצית שנות ה 40- , יצירה של אמן מגויס. ראו בציור את הבחירה בייצוג קהילה, קולקטיב, ה"ביחד"; ראו את גווני האדמה השולטים בציור והמאשרים ארציותם של החברים; ראו

את הילדים והתינוקות המבטיחים אופטימיות למחר; ראו את שמחת המשפחתיות ואת הרוגע שלאחר העמל; וראו את הכוח השופע מגוף הדמויות. ציורו של סימון דידקטי, אידיאולוגי. מה פלא שעל ציורי הקיבוץ המוקדמים שלו חתם רק בשם "יוחנן", כמי שמכריז על עצמו כ"חבר" בקהילה. ומה פלא, שציורי קיבוץ מוקדמים שלו צוירו על מכסי-עץ של ארגזי תפוזים, בבחינת ביטוי נוסף לפשטות חיי הקיבוץ (ולענף הכלכלי הראשי). לאורך שנות ה 40- , יותר ויותר, המיר יוחנן סימון נופים באדם, יותר ויותר לבשו ציוריו אופי של ציור-קיר מונומנטאלי, יותר ויותר התעצמה נוכחותם של דייגו ריברה ושל… פרנן לז'ה: קונטורים נחרצים סגרו צורות פיגורטיביות עגלגלות של דמויות

מונומנטאליות; מבנה הציורים היה עתה פשוט יותר, לעתים סימטרי בניגודי התוכן (בציור הנוכחי, הנשים מטפלות בילדיהן, ואילו הגברים עובדים וקוראים). בין שנת 1944 – שנת תערוכתו הראשונה של סימון במוזיאון תל אביב )וקבלת "פרס דיזנגוף"( – לבין 1947 – השנה המשוערת של הציור הנוכחי – הגיעה שפתו הקיבוצית של סימון לשיא גיבושה. בביקורת על התערוכה מ- 44 כתב פ.לנדאו ב"משמר" ( 21.2.1944 ): "את השקפת עולמו מושך סימון מחיי הקיבוץ, מן העבודה הקשה והמוסר הגבוה שבחיים האלה. והוא מלא רוח זו של ההווי הצעיר וספוג תרבות הטעם העתיקה של אירופה. תעודתו היא לתאר בתמונה מונומנטאלית את אפוס הגבורה של החלוץ והפועל החקלאי היהודי. יצירתו נפעמת מכוחות האיתנים שבטבע, מן הפריון, מאהבת אב ואם…". אותו עיתון סיכם בתאריך 23.5.1947 : "תחומו של סימון, בכל היצירות לסוגיהן, הוא תחום הקיבוץ, החיים בחברותא והעבודה בחברותא, שלוות הטבע ואושר המשפחה, המתפשט מן החוג הצר של רעייה וילד וחובק את הקולקטיב בגדול." קשה להאמין, אבל ב- 1952 יעזוב סימון את הקיבוץ ואת משפחתו, יעבור להתגורר בתל אביב, יינשא לאישה חדשה, יסתגל לחיים בורגניים ו… אט-אט יאמץ לציוריו שפה מופשטת…

גדעון עפרת

לסרטון על יוחנן סימון לחצו כאן

הערכת מחיר: $30,000 - $50,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.