מכירה: 174 תאריך המכירה: 29.06.2019 Item: 95
יוסף זריצקי
ללא כותרת, שמן על בד, 74X92 ס"מ, חתום. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ''כל סנטימטר צריך להיות ציור'' כך נהג זריצקי לומר. לא שמעתי ואיני יודע אם מישהו עורר את ההבחנה הזאת. כשהתחלתי לבחון מקטעים ביצירותיו הייתה זו תגלית. אתה לוקח אקוורל של זריצקי ופורט אותו לחלקים – כל מה שמחזיק כציור יעמוד בכל ממד שתבחר. אם יש לו קיום והצדקה על פני סנטימטר, יהיו לו הצדקה וקיום בכל גודל. במילים אחרות: כל פיסת ציור צריכה להחזיק כשלם. להכיל את איכויותיו. זריצקי היה צנוע ואמביציוזי בעת ובעונה אחת: הוא שאף לגעת בחומר שממנו מורכב העולם ולהפוך אותו לציור טהור. אך במידה מסוימת אפשר לומר שמבחינת הקהילייה האמנותית הארץ-ישראלית והישראלית הוא היה המנהיג, האישיות האמנותית הבולטת ביותר שהקימה חצר ותלמידים. כמו המכחול של הצייר הסיני האלמוני, נגיעת המכחול של זריצקי לא ניתקה לחלוטין את אחיזתה מהמראה החיצוני של האובייקט או הנוף, אך בו בזמן לכדה כמעט תמיד את מרכיבי היופי המופשט שבהם, זיקקה אותם, הפכה אותם לאלמנטים שווי ערך, לנראה, לנוכח ולמובן מאליו. חוכמה ''זקן השבט'' או ''חכם הכפר'' בנוסח זריצקי לא נבעה רק מהעובדה שהוא הצליח ליצור קשר מהותי אציל בין הפיגורטיבי למופשט, בין הנראה לסמוי, אלא מכך שהוא היה בעצם תיאורטיקן פרדוקסלי. כתיאורטיקן, החוכמה שלו לא התבטאה במילים, בדיבור, בוויכוח, בכתיבה או באיזה כושר שכנוע ספרותי או רטורי. חוכמתו התבטאה בדבר אחד פשוט ואלמנטרי – חוכמת מעשה הציור. ישעיהו יריב, זריצקי: ''כל חלק הוא שלם'', גלריה גורדון, 2010ֿ , עמוד 15-16 .
הערכת מחיר: $15,000 - $20,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: יוסף זריצקי
יוסף זריצקי נחשב לאחד מהאבות המייסדים של האמנות המודרנית בארץ ישראל ולאחד מגדולי האמנים המקומיים וב-1959 זכה בפרס ישראל לציור.
ב-1923 עלה יוסף זריצקי לארץ ישראל, התיישב בירושלים ומיד החל לצייר את נופיה כמו גם נופים אחרים. כבר כעבור שנה הוצגו תערוכות יחיד שלו במספר מקומות בארץ, והוא החל למשוך תשומת לב והערכה. ב-1925 עבר זריצקי לתל אביב, שבה המשיך לפתח ולשכלל הן את הפן הטכני של הציור והן את אישיותו כאמן, ובפרט לגבש סגנון ייחודי. הוא הרבה לצייר את נופי העיר שצמחה במהירות מסחררת, ועשה זאת בסגנון מודרני המבוסס על משטחי צבע רחבים ומשיכת מכחול משוחררת. הודות להתערותו המהירה של זריצקי בסצנת האמנות המקומית, ואישיותו הדומיננטית כבר ב-1927 הפך ליושב הראש של אגודת הציירים והפסלים בא"י.
שני עשורים מאוחר יותר פרש זריצקי מאגודת הציירים לאחר שחולל סערה כאשר ניסה לקבוע בצורה בלעדית את רשימת המשתתפים בביאנלה של ונציה. זריצקי ביחד עם ציירים בולטים אחרים באותה תקופה (יוחנן סימון, מרסל ינקו, משה קסטל ועוד) החליטו להקים גוף אלטרנטיבי לאגודה, "אופקים חדשים". קבוצת אופקים חדשים אותה ייסד זריצקי הפכה במרוצת השנים לקבוצה החשובה ביותר באמנות המקומית ודורות של אמנים התחנכו על ההפשטה של יוסף זריצקי, לצד אסיגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
במסגרת "אופקים חדשים" החל הרומן של יוסף זריצקי עם הסגנון המופשט – שאותו ניסה להנחיל לחבריו, לעתים בנועם ולעתים באגרסיביות. כך או כך סביב ציוריו שרר קונצנזוס, והצגתם במוזיאונים בולטים (למשל סטדלייק ההולנדי וארמון האמנויות היפות של בריסל) קיבעה את מעמדו של זריצקי כבכיר הציירים בארץ.
ב-1959 זכה כאמור בפרס ישראל ומאז ועד מותו בגיל 96 המשיך ליצור בסגנון המופשט הלירי, ובעיקר תוך שימוש בצבעי מים כמו גם יצירת עבודות בגודל מונומנטלי.
לאורך כל הדרך התבלט זריצקי לא רק כצייר אלא גם כמתווה דרך – בעיקר בזכות כשרונו העצום ואישיותו הדומיננטית ולאו דווקא לנוכח התפקידים הפורמליים אותם מילא. לצד רפי לביא, הוא נחשב לאחד משני האמנים שהשפיעו במידה הרבה ביותר על הציור הישראלי.
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche