מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 26

נפתלי בזם

הדלקת נרות שבת, שמן על בד, 70x60 ס”מ, חתום. במדה שניתן לחלק את הציור הישראלי בכרונולוגיה של דורות, אפשר לשייך את נפתלי בזם לדור השלישי של הציור הזה. לפחות כך, ”מבחינה כרונולוגית”, שמשמעותה לגביו היא סטאטיסטית בלבד. ציורו ניזון יותר ממטענו הרגשי שעושה ציור זה אישי באופן מפליג, מאשר ציור מיוחס לדור זה או אחר או לאסכולה זו או אחרת. התפתחות הציור במשך שנות עבודתו הארוכות – למעלה משלושים שנה – השפיעה כמובן על ערכיו החיצוניים של ציורו, על גישתו לחללים בצבעוניותם, על אופן השימוש בחומרים חדשים שהופיעו בשוק במרוצת תקופה זו וכן על ניסויי המיבניים והמעברים מצורות של זויות חדות לאלה של מעגלים וצורות גליות. אבל נדמה שגם ניסויים אלה נבעו מצרכיו הרגשיים של הצייר, הגם שהשתלבו פה ושם בתפיסות של אסכולות סופר-חדשניות שאולי הוא מסתייג מהן – כמו למשל ציור הפופ, שהסתעפויותיו החדישות יותר מסתייגות ממנו. חוליה משתלבת בחוליה וחוליה ניתקת מחוליה ולמרות כן הן מהוות אותה שרשרת. בזם רואה את עצמו בוודאי רחוק מאמנות הפופ ועוד יותר רחוק מה”אמנות אחרי הפופ” – כפי שהיא נקראת – אך אם נעמיד אלה בצד אלה עבודות מסידרות ציוריו של בזם בעשר השנים האחרונות עם מידגם מייצג של הפופ וזה שבא אחריו וניזון ממנו, (וערער עליו!), נגלה כמה סימני היכר משותפים: את הדמיון בצבעוניות, העדר החומריות של הצבע שאינו מוסיף מימד, ובאופן מפתיע, ריבוי צורות גליות בעולמנו המודרני המרובע הזה והחזרת עטרת הקו ליושנה. אמנם הקו היה קיים בציורו של בזם כמעט מראשיתו והוא היה קיים בתנופה גדולה, אך חלה בו הפסקה למשך פרק נכבד בעבודתו כשהכניס את מישטחי הצבע הבוהקים שלו לתוך מסגרות גיאומטריות כמו לתוך חלונות ברוחב ובגובה. הדמיון בינו ובין הפופ וה”אמנות אחרי הפופ” היא גם בגישה האידאית ואף האידיאולוגית. כמובו כשתי תנועות אוניוורסליות אלה באמנות קמו להגיב מול ”המופשט האכספרסיוניסטי” שכל כולו היה עצם פעולת הציור, עצם מעשה היצירה. הפופ וביחוד התנועה שבאה בעקבותיו ושלבסוף קראה לעצמה בשם ”הפשטה חדשה”, חופפת בדיוק מה שבזם מטיף לו ומיישם בעבודתו היום, שהוא: בהירות הקו ופתיחות הרישום (ראה ספרו של ג’ון א. קלארק על ”אמנות מאז פופ”) (...) פרק ראשיתי זה בביוגרפיה של בזם טומן בחובו מומנטים וסממנים שמן ההכרח שילוו אמן מחודד הרגישות כמוהו ויבואו לידי ביטוי בעשייתו האמנותית. הוא נוטל עמו מטען יהודי מבית הוריו, עם מראות וזכרונות ואבזרים שנוספים עליהם אובייקטים שנקלטו ברואותיו בשנות הטלטולים של נער צעיר שנעקר מקרקע גידולו והושלך לתוך הבלתי-נודע. והרי גם על ההשפעות של מצוקות, מודעות או תת-הכרתיות, ביצירה האמנותית נערך מחקר ונכתבה מסכת שלימה בידי ליאונל גויטיין (אמנות ותת-ההכרה, ניו-יורק 1948, אנגלית). חויות אלה הופכות לאורך ימים לסמלים שהם מסימני ההיכר של ציורו של בזם, הם לא מרפים ממנו והוא אינו מרפה מהם. פמוטי שבת, מנורת המאור התלויה, סולם החלומות של יעקב, דגים מכונפים, האריה המקשט את ארון הקודש, הראש המזוקן בעל הכובע, הסירות (של יהודים כמובן, מחפשי חוף מיבטחים). ולכל אלה ואחרים גירסאות והתגלמויות שונות ומשונות, לפי הדרמה שהם נקראים למלא בה תפקיד בפרקים מלאי המתח ביצירתו של בזם. כל פרק שונה מחברו ובתכניו התימאטיים, לכל פרק סיפור אחר, אך הסמלים בשינויי צורה ובשינויי פונקציה דרמטית, נשארים ועומדים. זהו מסע ארוך של הסמלים שעודנו נמשך מזה למעלה משלושים שנה. ואריותיו, דגיו, דמויותיו, גם הכלים שעל השולחן, גם הנר הדולק, גם הפמוט עצמו – כולם חמורי סבר הם. העיניים, של אדם ודג, בוהות לתוך כולם שאין אמון אליו. הבהוב הנר ושלהבתו האדומה הם כמו הבהוב החיוך המופיע וחולף על פני יוצרם. דוד גלעדי, מסילות באמנות : 82 ציירים ישראלים, תל אביב: יבנה, תשמ”ו-1986, עמוד 38-39”

הערכת מחיר: $3,500 - $5,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נפתלי בזם

נפתלי בזם נולד ב- 1924 באסן שבגרמניה. הוא עלה לארץ ב-1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בין השנים 1943-1946 הוא למד אמנות בבצלאל עם הצייר מרדכי ארדון ושנה לאחר סיום לימודיו החל ללמד בעצמו והפך לעוזרו האישי של ארדון. ב-1947 נסע יחד עם אישתו כחלק ממשלחת למחנות העקורים בקפריסין, מסע אשר השפיע עליו רבות. ב- 1949 בילה בזם 3 שנים בפריז בלמידה בבית הספר הקתולי לאמנות דתית- מודרנית וב-1952 חזר לישראל ועבד עבור התנועה הקיבוצית כמאייר. ב-1954 השתתף בביאנלה לאמנות בונציה והציג תערוכת יחיד במוזיאון תל- אביב. בזם הרבה ליצור עבודות במרחב הציבורי מחוץ לסטודיו; ב-1963 הוא יצר קיר פסיפס עבור משרדי ההנהלה של חברת התעופה "אל-על"; ב-1970 צייר את תקרת אולם קבלת הפנים בבית הנשיא בירושלים; וב-1971 הוא יצר את התבליט בקיר היציאה ממוזיאון "יד ושם". ב-1995 חזר לפריז, הקים שם סטודיו לציור ולאחר שנתיים עבר לשוויץ. ברוב ציוריו של בזם הוא מתייחס לנושאים ציוניים ולתקומת העם היהודי בארצו. במהלך שנות ה- 50 בזם פעל במקביל לתנועת "אופקים חדשים" אשר דגלה במופשט ובחיבור לאמנות בינלאומית. בשונה מהם, יצירותיו של בזם הן פיגורטיביות ובעלות נרטיב ציוני. לרוב הנושאים המופיעים בציוריו עוסקים בשואה, סיפורים מהתנ"ך ומהיסטורית העם היהודי. בציוריו יצר מערך סמלים קבועה הכוללת פמוטים המסמלים את השבת ואת הקודש, ארון אשר מסמל בית ואת האם הטובה, סירה וסולם המתייחסים לעליה, צבר מסמל את הלידה מחדש ודג את שולחן השבת. בזם אף הנכיח את עצמו היטב בעבודות שיצר והתבלט בתערוכות ועבודות ציבוריות רבות לאורך כל הקריירה שלו. הוא פיתח שפה אמנותית מובהקת ושונה מכל אמני תקופתו, אשר במרכזה מערכת דימויים קבועים שהוא עצמו פיתח.

נפתלי בזם

פריטים דומים: