מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 124

אורי ליפשיץ

הסכיזופרן, שמן על בד, 100x116 ס”מ, חתום. ליפשיץ שנולד ב 1936- בקיבוץ גבעת-השלושה ואת יסודות הציור למד אצל צבי שור – שאולי ממנו גם ירש את האדום הצינובר- וורמולין ואת הצהוב העולה מאקלימנו וגם על ידי זריצקי יצק מים ונכבש בראשית דרכו בכיווניו האבסטרקטיים – אוצר בציורו אלמנטים שיש בהם משום כפירה בהרגלי ובתפיסות ה”אוונגרד” הישראלי דהיום. הוא אמן בעל ”מעורבות” חברתית, ציורו הוא שרשרת מתמשכת של ”נושאים” ובצדק יכול להיחשב כאמן ”ספרותי”, הוא פיגורטיווי רחמנא- ליצלן ואין זה משנה שהתיאוריות שלו היא של עולם בעיוותו ובעוויתו, כך כפי שהוא רואה אותו. הוא אכספרסיווי ביישום תגובותיו והיענויותיו על גבי מישטחי הנייר או הבד. האם האימפולסים שלו, והמידיות של תגובותיו נוכח ”העובדות” הם ההופכים גם את בדי הציור הגדולים שלו ל”אטיודים” שהיסוד הרישומי הוא עיקרם? נראה שכך הוא הדבר. )יש לו כמה וכמה בדים שלא טרח להעלות עליהם ”גרונד”, שיכבת צבע ברקע המהווה בדרך-כלל חלק מהתחביר הצבעוני והיא גם ערובה פיסית לעמידותו של הציור מול פגעי הזמן(. (...) כתב עליו יורם קניוק בעקבות תערוכת סידרתו על מלמד המציל, שהוא ”מאלף דמויות בכוח”. ליפשיץ אמנם מאלף את דמויותיו בזה שהוא מכניסן למסגרת המישטח עליו הוא מצייר אותן. הוא אמנם מפיק מהן את כל הכוח הטמון בהן, אך לפעמים הוא ממחיש כוח זה בברוטליות המשולבת מכוח ציורו. אולי אין ברוטליות טמונה דוקא בו, אלא היא מאמצעיו ה”ספרותיים” שבכוחם הוא מתכוון לזעזע ולהשיג את האפקט המירבי של העובדות שהוא מציג לפנינו. מכאן עולם מעוות הצורות ומכאן קלסתרים בדה-פורמציה קיצונית וגופי בני-אדם מגושמים עד להחריד שאיבדו את צלמם ודמותם. האדם כפי שנברא בצלמו, מופיע פה ושם רק בהדבקות של צילומים או שהוא מעלה ברישום או בציור את בני משפחתו, את ילדיו החיים אי שם בשולי העולם הברוטלי. (...) גופים מסורבלים חורגי כל פרופורציה, ראשי בני אדם מעוותי מיתאר לא רק בצורתם אלא גם במעטה הצבעוני החריף המכסה אותם בקווקוו מסוכסך, כתמי צבע גדולים, שירורותיים ובוטים – ובצדם ובינותם קטעים של רוך, של פרחים צבעוניים בתפזורת, או סילואטה של זר פרחים וקטעים שהמכחול הצבעוני של סולמיו העלה אותם בנגיעה קלה ברגעי חסד ענוגים. ופה ושם בתוך התזזית המתערבלת ניצבת דמות המעוצבת ביד הרושמת בעפרון ובפחם ומגלה את אהבת האדם המסתתרת מאחורי היחס הקשוח והעדר הפשרות כלפי ה”עובדות” ה”סיטואציות”. דוד גלעדי, מסילות באמנות: 82 ציירים ישראלים, תל אביב: יבנה, תשמ”ו 1986- , עמוד 138-139 .

הערכת מחיר: $7,000 - $10,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ליפשיץ

אורי ליפשיץ נולד ב-1936 בקיבוץ גבעת השלושה. ב- 1952 ,למשך שנה, החל ללמוד אמנות בסמינר הקיבוצים תחת מרסל ינקו בתחום הציור ותחת דב פייגין בתחום הפיסול. ב-1954 ליפשיץ התגייס לצבא ושירת בחטיבת הצנחנים ולאחר שנפצע במסגרת פעילות שוחרר מהצבא. ב-1961 לאחר שלמד ציור תחת חיים קיוה הוא נסע לפריז לשלושה שבועות. בהמשך, ב-1963 החל ללמוד טכניקות תחריט וב-1965 הוא עבר שוב לפריז למשך שנה וחצי. ב-1965 חבר ליפשיץ לרפי לביא וביחד ייסדו את הקבוצה "עשר פלוס", שנחשבה לפורצת דרך באמנות הישראלית. ליפשיץ הרבה לצייר את עצמו ואת גופו בדרכו הייחודית, תוך סערת ייצרים ולעיתים בוטות רבה. בעבודותיו הוא גם מתייחס לפוליטיקה ולבעיות אקטואליות תוך שימוש בצילומי עיתונות ישראליים. לקראת סוף חייו, ליפשיץ יצר סדרה המתארת בהקצנה את מותו וקבורתו על ידי שימוש בצבעים כהים והכבדים. עבודותיו מציגות את הדיסוננס ואת הקונפליקט הפיזי והנפשי ואת המאבק התמידי של התגבשות הזהות העצמית. ב-1966 לאחר גירושיו ליפשיץ עזב את הקיבוץ ועבר לתל- אביב וב-1969 הוא ייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בסן פאולו. ליפשיץ השתתף בתערוכה האחרונה של קבוצת "אופקים חדשים" יחד עם רפי לביא, משה קופפרמן ויגאל תומרקין. הוא הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל- אביב, ורבות מיצירותיו נמצאות באוספי מוזיאונים ואוספים חשובים שונים.

אורי ליפשיץ

פריטים דומים: