מכירה: 170 תאריך המכירה: 23.06.2018 Item: 72

נחום גוטמן

דמויות בחורשה,
שמן על בד, 60X81 ס”מ,
חתום.

מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

עם תחילת שנות השלושים עוזבים מרבית הציירים המודרניים המקומיים, שמרדו במסורת ”בצלאל” – את הז’אנר החדש, הארצישראלי של שנות העשרים, אשר בעינינו כיום דווקא חוזר ונראה קוסם כל-כך וחד-פעמי, עד כי לא מובן לנו לעיתים מדוע זנחוהו. תהליך ההשתנות ההדרגתי לא פסח גם על ציורי-השמן של גוטמן. מדוע? – כותבי תולדותיו של הציור הארצישראלי מציעים כמה וכמה סיבות לשקיעת הגל המיוחד הזה של שנות העשרים המאוחרות, שחלה תוך השתנות היחס אליו מצד סביבתו, ובעיני מצייריו – גם יחד. ”עם שיא הפריחה מתחיל הניוון,” כותבת לויטה. ”האמנות הארצישראלית’ איבדה את רעננותה ונעשתה אמנות מאנייריסטית, והיו לכך כמה סיבות. עד עתה היה האמן הלאומי, בנוסח ’בצלאל’, מוקד של לעג. עתה הופנו החיצים לעבר שורת אמנים, שהתמחו ביצירות מקומיות. חיים גליקסברג מסכם את התדרדרותה של האסכולה במלים הבאות: ’הציירים שלנו הרעישו עולמות, ציירו בדים גדולים, מין תמונות-אילוסטראציות מצויירות באופן דיקוראטיבי, בלי שום נסיונות של פתרון פרובלימות ציוריות, שהרי העיקר היה הנושא והתוכן: התמונה החיצונית הארצישראלית. הבד והצבע שימשו רק אמצעים לכל זה. אין זה פלא, שראו בכל אחד, שהיה מעלה על הבד, חלוץ, גמל, חמור או כפר ערבי – אמן ישראלי.’ (’טורים’, 1933 ).” דברים דומים בחריפותם אובחנו בספרות העברית כבר כעשרים ושתיים שנה לפני כן, בקטרוגו של ברנר על ”הז’אנר הארץ-ישראלי ואביזריהו”, שנתפרסם בשנת 1911 וכוון כנגד גילויי הרומנטיקה החיצונית, המזרחית-ערבית, בספרות המקומית. וקדם לו בחשש הזה יוסף קלוזנר ברשימתו ”חשש”, שנתפרסמה ב”השלח” בשנת 1907 בחתימת ”איש עברי”. האמנות הארצישראלית בשלהי שנות העשרים חדלה מלספק את האמנים, סבורה לויטה. הם ראו עצמם שרויים בפרובינציה. המוסד הרשמי ”בצלאל” לא היה יכול לספק את דרישותיהם, וזולת הסטודיו לציור של יצחק פרנקל, לא היה מקום לימודים. הצורך להתמסר לערכים צבעוניים, שהוזנחו בתחילת שנות העשרים, גבר. מכאן ואילך אנו עדים לנהירתם של אמנים ארצישראליים לפאריס, שהגיעה לשיאה בשנות השלושים. ”לאחר האכזבה מהאסכולה המקומית והרגשת המיצוי של המאניירה האוריינטאלית” היא כותבת, ו”עם הריאקציה לסולם הצבעים הבהיר ולסיפוריות של האסכולה הארצישראלית, נוצרה נטייה למערכות צבעים כהות ומבני קומפוזיציות אינטימיים יותר. מבחינות אלה התאימה האסכולה הצרפתית כמעט על כל ענפיה – להוציא את האנאליטיים, דוגמת הקוביזם – לריאקציה נגד הציור הלוקאלי. השפעת צרפת מילאה את החלל שנוצר. נופים ישראליים מתחילים להתכהות ולהיות כמעט צרפתיים. תמונות כפר, שבהן התבלטו קודם לכן גגות כיפה, חמורים וערבים, נהפכים לשבילים, שעצים כבדים מאפילים עליהם, והם מזכירים נופים מצפון צרפת. הצייר מצייר בישראל את צרפת. ההתנגדות לציורי הנוף של דור הציירים הראשון יצרה קיצוניות שנייה: מטאמורפוזה של הנוף והאור הישראליים לנוף בעל אפרוריות צרפתית אופיינית, מלווה גונים חומים, רכים. הנושאים – הגנים והשדרות, שפרחו אז בתמונות כה רבות – היו סימפטומים להשפעה הצרפתית. ראייה זו של הנוף הארצישראלי מבעד למשקפיים צרפתיים מוסברת בכך, שהציירים אהבו ציור צרפתי יותר משאהבו נוף ארצישראלי, ושיטות העבודה של האסכולה הצרפתית, על מכלול נושאיה, קסמו להם יותר משראתה עינם התמימה. לא כל הציירים השתעבדו למיגוונים הכהים, והיו ביניהם שהשכילו למצוא שביל-זהב, ולבחור בהשפעות סיזאן ומאטיס, הקרובים ברוחם לאור (סיזאן) ולאקזוטיקה של המזרח (מאטיס).”
אהוד בן עזר, נחום גוטמן, מודן , 1997 , עמ’ 71-73 ,

הערכת מחיר: $25,000 - $35,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.

נחום גוטמן

פריטים דומים: