מכירה: 170 תאריך המכירה: 23.06.2018 Item: 127

אורי ריזמן

נוף,
שמן על בד, 44X65 ס”מ,
חתום.

ציוריו של אורי ריזמן (1924-1991) מבטאים את הצורך למצוא ייצוג מהותי של סביבה חזותית נתונה. פרטי המציאות הנגלית מתומצתים באמצעות מערכת חסכונית ומאוגרפת המורכבת מצורות מעטות וממשטחי צבע אחידים וספורים המאורגנים על פני הבד בלי עומק חללי. התמצותּ, בין שהוא חמור ומאופק ובין שהוא סימן מהיר שהוטבע בהינף יד נסערת, הוא העיקרון הבסיסי שמפעיל את יצירתו. התמצותּ מאפשר לבטא את החוויה והתחושה של האמן באופן הנקי ביותר מסיגים רגשיים. התמצותּ הוא גם פעולת הסרת הרקמות השומניות המיותרות מן המהות של מושא הציור, נוף במקרה הזה. ריזמן אינו מצייר פרטים מקריים בטבע ומשתדל להגיע לפישוט מרבי ולטעון את הנוף בכוחה של עובדתיות קבועה ובלתי מעורערת. ”במקום הר”, הוא אומר, ”אני רוצה לצייר תנוחה של הר” - כלומר לא גוף או עצם אלא מצב קיומי. שאיפה זו אל המהותי מחייבת התייחסות נפשית מסוימת: ריזמן מביט ארוכות בהר שהוא עומד לצייר עד שהפרטים מטשטשים ו”נשארת האישיות”. ריזמן הוא צייר של אור לא פחות משהוא צייר של צבע; האתגר שלו הוא למסור את האיכות המיוחדת של האור הישראלי. אור ”לבן ולא לבן” שהופך את פרטי הגופים למסה רוטטת. הוא מצייר במכחול יבש ומניח לצבע שאינו מהול יתר על המידה להיספג בבד. כך נמנעים אפקטים של בוהק והאור הנובע מן התמונה מזוכך וחם. ריזמן מבקש לאחד את השונים: מפגש בין הר הנוגע בשמיים וים מתנשק עם אדמה, או זהות פנטסטית בין גוש הרים לתנוחת גוף של אשה שרועה. ”בתמונותיי”, הוא אומר ”אני שואף לבטא באמצעים הפשוטים והנקיים ביותר, שהם למעשה קו צבע ורטט של מכחול או סכין, את היחס הפיוטי הקיים בין האדם לקיום”.
יגאל צלמונה, ”לידת העכשיו”, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010 , עמ’ 261 .

הערכת מחיר: $12,000 - $16,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.

אורי ריזמן

פריטים דומים: