מכירה: 168 תאריך המכירה: 20.01.2018 Item: 74

נחום גוטמן

הטיילת בטבריה, 1950 ,
שמן על בד, 38X46 ס”מ,
חתום ומתוארך.

מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

הטיילת של טבריה, משמע הרציף של שפת הכינרת, שימש יעד אמנותי אהוד ביותר על נחום גוטמן, אשר במהלך ביקוריו הלא-נדירים בקריית-האמנים בצפת (מאז 1946 ולתוך שנות ה- 60 ), היה יורד לטבריה, לא אחת ביחד עם שמשון הולצמן, מצייר אקוורלים של הווי הרציף – דייגים, מבלים בבית קפה, סועדים במסעדת דגים, בניין הבזלת הדו-קומתי שבקרן הרציף (גוטמן והולצמן גם ציירו ממרפסתו שבקומה העליונה) וכו’. המוני אקוורלים יצר גוטמן, שם בטיילת של הכינרת, שהפכה מוקד למבע אידילי של שלווה ונחת, הרמוניה מושלמת של אדם ונוף. ראוי אפוא להעמיד את הציור הנוכחי במחיצת האקוורל, ”על שפת ים כינרת” מ- 1949 , בו יושב גבר במקטורן על שפת הרצף, פניו אל האגם, כשהוא אוחז בחוט-דייג וגבו אל שולחן ועליו מפה וצמד בקבוקים. או, ציור השמן, ”הטיילת בטבריה” מ- 1954 , בו חוזרת אותה דמות בסמוך לשורת מבלים בבית קפה לאורך הרציף ומנגד לאגם, בואך אותו בית-בזלת דו-קומתי. ורוד, תכלת, מכחול קליל, אור אביבי, אגם רגוע – כולם תומכים בסגנונו הידידותי של גוטמן, שעלה על נתיב ראול דופי ואשר מבקש לאשר ציור של נועם וטוב, ברוח הנוסחה המפורסמת של אנרי מאטיס: ”מה שאני חולם עליו הוא אמנות של איזון, של טוהר ושלווה, חפה מתוכן מטריד ומדכא, (...) בעלת השפעה מרככת ומרגיעה על הנפש, משהו בדומה לכורסה טובה הגורמת לפורקן העייפות הגופנית.” נחום גוטמן הוא, מבחינה זו, המאטיס העברי שבטעם דופי. ראו בציור הנוכחי את האיש הקרח והשמנמן, בעל בעמיו, לבוש חגיגי (נעליים לבנות, חולצה לבנה, מקטורן כחול), מתרווח לו על כיסאו אשר על הטיילת, גביע יין אדום בימינו, דג מטוגן ממתין בצלחת על שולחנו בסמוך לבקבוק המשקה. גוטמן מסגנן ובולם-משהו בצבעי השמן את הספונטאניות של האקוורלים, אך שומר על הקלילות (וראו את הכיסא השמאלי, העשוי נקודות נטולות משקל): רגע של אושר, ציור של אושר. סביר, שיום שבת הוא היום, וגם הגברת המהודרת שמאחורי גיבורנו הגיעה לגמוע משלוות הזמן והמקום. הכינרת שקטה, קימורי ההרים ברקע – רמת הגולן – אינם מסגירים שום שמץ של אימה סורית, ואף להפך – תורמים לרכות הכללית. גן-עדן.
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $40,000 - $60,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.

נחום גוטמן

פריטים דומים: