מכירה: 166 תאריך המכירה: 17.06.2017 Item: 69

ראובן רובין

דיוקן עצמי בסטודיו, 1938 ,
שמן על בד, 116X90 ס”מ,
חתום ומתוארך.

מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל-אביב.

ספרות:
ראובן מאת אלפרד ורנר, הוצאת ספרים מסדה בע”מ, תל אביב 1958 ,
עמ’ 22 (מצולם).
ספרות ותערוכה: ראובן- דיוקן עצמי, תערוכה לציון שנת המאה להולדתו 1893-1993 , בית ראובן, 1993 , עמוד 28 (מצולם).

מגמת הפיאור העצמי של אמנים בדיוקנאות עצמיים מוכרת היטב בתולדות האמנות, בעיקר מאז רמברנדט ורובנס. כך, אידיאליזציה עצמית שבסימן שיגוב דמות האמן ומעשה היצירה – לא דילגה מעל ראובן רובין, עוד מאז שצייר ברומניה ב- 1921 את עצמו מציג בפנינו את כפות ידיו דוגמת (של ה”סטיגמטה” – פצעי הצליבה), או מיוסר כמארטיר (ציורים בצבעי שמן בחיתוך-עץ, 1923 ) וכו’, ועד רישומו האחרון (1974), בו ייצג עצמו יוצא לקרב נגד מלאך שפניו פני… ראובן רובין. כאן כבר חזה את מותו הקרב ובא. ראובן לא חדל (אף לפסל – 1921-1920 ) את עצמו, החל בדיוקן עצמי שצייר בפאריז ב- 1915 , בגיל 22 , בו ייצג עצמו כבוהמיין ”דנדי” לרקע מיטה כפולה עם שני כרים תפוחים (רמז ל…). שוב ושוב, אימץ ”תפקידים” ו”מסכות”: הנה וא חלוץ עברי בבגד ”כהונה” צחור” ( 1923 ), הנה הוא רועה עברי שזוף עם כבשה לכתפו (1925) ועוד ועוד. הציור הנוכחי, ”דיוקן עצמי בסוודר אדום”, הוצג בתערוכת ”ראובן – דיוקן עצמי”, שנערכה ב- 1993 ב”בית ראובן” בתל אביב (אוצרת: כרמלה רובין). בקטלוג התייחסה האוצרת לציור ותיארה: ”ראובן שקוע בהתרחשות שעל הבד, כשידו הימנית האוחזת במכחול נמצאת בחצי דרך בין הצבע שעל הפלטה ובין הבד. זר הפרחים האימפרסיוניסטי שבאגרטל ינו סמל, אלה הם פרחים לעצמם שמצאו דרכם אל הדיוקן מפני שראובן אהב צייר אותם.” אפשר עם זאת, שהבוהק הלבן של הוורדים ממש מול לבו של האמן באדום, מעין קרינת הלב, מבקש לרמז על מצבו דאז כאוהב להוט. השנים 1942-1938 , בהן שקד ראובן על הדיוקן הנוכחי, הן ברובן שנות מלחמת העולם השנייה, אך אין בציור כל זכר למתח האירועים הקשים. זוהי תקופה בה ראובן הוא צייר ידוע ומצליח מאד בין ארץ ישראל לבין יהדות ארה”ב. ב- 38 הציג ערוכת יחיד בבית הנכות הלאומי ”בצלאל” ובגלריה לונדונית; ב- 1940 הציג תערוכת יחיד בגלריה ניו-יורקית (וה- Moma המפורסם רכש את יורו, ”המחלל”); וב- 1942 , בנוסף על תערוכת יחיד בגלריה ניו- יורקית אחרת, נטל ראובן חלק בתערוכת ”דיוקנאות המאה ה- 20 ”, שהוצגה ב- Moma . שום ציירארצישראלי אחר לא זכה עד אז להכרה שכזו. ניתן להבין אפוא, הכיצד זה שר אובן ייצג את עצמובדיוקן הנוכחי בפורמט גדול במיוחד, כשבלוריתו וראשו אפופים ב”הילה”, והכ יצד זה שבינו לבין בד הציור מרצדות ויברציות של אור-יקרות, כמעט ”אור הגנוז”. לעניין הסוודר האדום: לא שכחנו את נעלי הבית האדומות של ראובן מהציור ”משפחתי” ( 1949 ). הצבע האדום סמל תשוקה, יצרים, העונים לרוחניות הטרנסצנדנטית של החולצה הלבנה בדיוקנאות העצמיים האחרים של ראובן. שלא לומר, הסוודר האדום כגנדרנות נרקיסיסטית. בעצם, למה לא.
גדעון עפרת

ב 20- השנים האחרונות הועמדו למכירות פומביות רק שלושה ציורי דיוקן עצמי של ראובן רובין. התוצאות שהושגו:
דיוקן עצמי (1920)
שמן על עץ, 71X49.5 ס”מ
סותביס’, 19.12.2012
נמכר (כולל עמלה):
$ 450,000

דיוקן עצמי בירושלים (1925)
שמן על בד, 82X64 ס”מ
כריסטיס, 10.04.1999
נמכר (כולל עמלה):
$ 393,000

דיוקן ( 1937)
שמן על בד, 91X63.5 ס”מ
סותביס׳, 15.12.2016
נמכר (כולל עמלה):
$ 312,500

הערכת מחיר: $250,000 - $350,000

נמכר ב: 260000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ראובן רובין

ראובן רובין נולד ברומניה בשנת 1893 ונודע בתור אחד האמנים הישראליים החשובים והמשפיעים עד עצם היום הזה. בהיותו בן 19 עלה לראשונה לישראל והחל את לימודיו בבצלאל אקדמיה לאמנות בירושלים. פחות משנה לאחר מכן, כבר עזב לפריז ובהמשך לניו יורק. בשנת 1923 עלה בשנית לארץ ישראל והפך לאחד האבות המייסדים של הציור הארץ-ישראלי.
ראובן של שנות ה- 20 נתפס כאמן החילוני אשר מגשים את חלום הציונות ומהות הישראליות הישנה והטובה. רובין נמנע מלעסוק במתח של שנים אלה ובמקום, בחר להציג אידילייה של יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חלוצים ובורגניים. הוא התייחס לדמויותיו באהדה טבולה בתום ובצניעות, שותל שלל סמלים בציוריו. ברבים מציוריו, כלל שתילים, פרחים ועצים שמבטאים התחדשות, צמיחה ופריון. הדמויות בציוריו משנות ה- 20 גדולות וחסונות, סמל לנטיעה באדמה, בדומה לטריפטיך המפורסם משנת 1923, פירות ראשונים, אשר מוצג במוזיאון ישראל. רובין שילב חיות רבות בציוריו, מחד סמל להרמוניה, ומאידך סמל לפשטות ועמל. העלייה השלישית והרביעית היוו סמל לבורגנות החדשה, והיו בעלות אופי מודרני, וכך גם ראובן רובין הושפע מהסגנון הפרימיטיבי של גוגן ומאטיס. ציוריו משנים אלה נדירים בחשיבותם בציור הארצישראלי של ראשית המודרניזם המקומי.
בשנות ה- 30 ציוריו הפכו כהים יותר בהשפעת אסכולת פריז, אך גם עקב מאורעות תרפ“ט שהעיבו על האווירה של היישוב. בהמשך הרבה לצייר נופים של ירושלים, צפת, טבריה והרי הגליל בצבעוניות משתנה, אך הצבע הירוק שלט בפאלטה. עצי הזית בדרך לירושלים או צפת הפכו לסימן ההיכר של ראובן רובין, אפופים אווירה מיסטית בסגנון נאיבי.
בשנת 1973 זכה בפרס ישראל לציור וציוריו מעטרים את משכן הכנסת, בית הנשיא ומעון ראש הממשלה.