מכירה: 162 תאריך המכירה: 25.06.2016 Item: 75

נחום גוטמן

נוף, 1970 ,

שמן על בד,

92X130 ס”מ,

חתום ומתוארך.

מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

באותה שנה בה צייר גוטמן את ציורו זה, פרסמתי מאמר ב”משא”, המוסף לספרות של העיתון ”דבר”, ובו ניתחתי את ספרו, ”הרפתקאות חמור שכולו תכלת” בבחינת ”אני מאמין” של גוטמן בנושא האמנות. ימים ספורים לאחר פרסום המאמר, קיבלתי מגוטמן מכתב קצר בכתב יד, בו ביטא את הפתעתו ה”נעימה מאד” למקרא המאמר, והזמינני לבקרו ”בחדר עבודתי – ותראה את עבודותיי, (….) אנא!”. מובן מאליו, שעד מהרה נמצאתי מטפס במדרגות בית הדירות התל אביבי שברחוב אחד העם 136 . נחום ודורה גוטמן פתחו את הדלת במאור פנים, כיבדו אותי בכוסית יין מתוק ובפרוסה של עוגת ”לקך”, וכל השאר היו דברי טרוניה של האמן על העוול שנגרם לו מצד יוסף זריצקי ו”אופקים חדשים”. חרף כל מעמדו כקלאסיקון תל אביבי וישראלי, גוטמן חש פגוע, מודר, מודח, מושפל. הוא לא הבין כיצד זה שאין מכירים בערכיו המודרניסטיים, אף המופשטים, שמאכלסים את ציוריו התלויים מסביב בחדר האורחים. עתה, אני מתבונן בציור הנוף הנוכחי, ודומה עלי שביכולתי להבין, הן את גוטמן והן את מתנגדיו. גלויים לעין הרכיבים המופשטים של הציור, חרף הפיגורטיביות הבסיסית שלו (בה, יצוין, נקטו גם רבים מציירי ”אופקים חדשים”, לבטח בפרק המוקדם של הקבוצה): ההכללה הכתמית שבדימויי העצים, האדמה וכו’; ההשטחה הרבה, הדגש על ”מוזיקליות” חזותית של ערכי הצבע ושל יחסי התצורות האורגאניות בינן לבין עצמן. אך, גם ברור מה קומם את אמני ההפשטה: המקומיות המזרחית של גוטמן (ראו את שתי הערביות המיניאטוריות המצוירות במרכז התחתון): הים-תיכוניות הגוטמנית של התכולים והצהובים (”בין חולות וכחול שמים”, כפי שקרא גוטמן לספרו האוטוביוגראפי; או שניות המדבר והים, שמגדירה את מושג הים-תיכוניות): הדקורטיביות של הציור, אולי גם שמץ הנוסטלגיה המקומית למראות של פעם… ומעל לכל, הידידותיות של הציור והצייר, המאירים פנים לצופה ומבקשים ל”החביב” עליו את המקום הארצישראלי. נדגיש: ב- 1970 , זמן יצירת הציור, ”אופקים חדשים” היא כבר ז”ל מזה שבע שנים, שעה שעולם האמנות הישראלי נכבש בידי דור חדש ועל ידי אמריקניזציה של גלי ”פופ-ארט”, מינימליזם ומושגיות. נחום גוטמן רחוק מכל אלה: עודנו מאמין בציור, עודנו מאוהב בציור, מאוהב בארץ, אוהב בני אדם ומבקש בכל מאודו לאשר הרמוניה בנוף המצויר ובינו – האמן – לבין צופיו.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $100,000 - $150,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.