מכירה: 162 תאריך המכירה: 25.06.2016 Item: 57

רות שלוס

נערה כורעת

אקריליק על בד, 100X130 ס”מ.

חתום.

מקור: עיזבון האמנית.

לדמות האשה שמור מקום חשוב ומרכזי בעבודתה של רות שלוס. עניינה בתיאור האשה חורג מהמסורת האמנותית המסועפת של דימויי אם וילד, ונוגע בנשיות הן כמצב קיומי הן כמעמד חברתי. האשה בציוריה של שלוס – המופיעה פעמים רבות לבדה, בלי ילדיה – מבטאת התמודדות קשת-יום, אך בו-בזמן היא זו שזועקת ומשמיעה את קול המחאה. על הציור תימנייה, שהוצג בבית רוטשילד בחיפה ב- 1964 , כתב מ. קלדרון בקול העם שהוא צויר ב”אותנטיות כה רבה עד שנדמה כי ביכולתה לעורר רגשות מעורבים בליבן של כמה גבירות המטיילות עם כלבן במרכז הכרמל”. בזו היא גם הזרועה המונפת בציור המחאה המובהק ביותר של שלוס (מתוך הסדרה גבולות מ 1982): זרועה של תימנייה אחרת, המונפת בזעם כנגד כל שלטון מדכא ומעוול. הרבה לפני ארגונים כמו ”ארבע אמהות” ו”נשים בשחור”, שבעקבות מלחמת לבנון והכיבוש המתמשך יצאו למחות נגד המלחמה מנקודת מבט נשית ואמהית, הסבה שלוס את מרד הימאים (1952) הגברי של נפתלי בזם – ציור שסימל יותר מכל את המחאה החברתית בשנות ה -50 – למרד שבמרכזו קול האשה.

הארת דמות האשה באור מיוחד נובעת אצל שלוס בטבעיות מתוך חוויית חייה-שלה, שמהלכם מעולם לא נדרש לתמיכה אידיאולוגית או ממסדית של ”פמיניזם” זה או אחר. כמי שהחליטה על דרכה בהיותה ילדה בת 12 , יצאה לחיים עצמאיים בגיל 16 , נשמעה לסדר-יומה העצמאי גם בתוך המסגרת הקולקטיבית, וחיה שנתיים ברשות עצמה בפריז; כמי שנדרה להתנזר מחיי נישואין והחליטה, במודע, לחזור בה; וכמי שניסחה לעצמה אני-מאמין אמנותי כנגד כל הסיכויים, ונצמדה אליו לאורך כל הדרך – שלוס חשבה ופעלה כל חייה כאשה עצמאית. משהגדירה לעצמה את ייעודה – איש לא יכול היה להסיטה מדרכה. השקפת העולם העצמאית של שלוס קרובה ברוחה לרעיונות של הפמיניזם הקלאסי, גם בסירובה לקבל על עצמה את עול הנשיות בגרסתה המקובלת: מאז ומעולם הפגינה בוז צונן כלפי תרבות ה”נשיות”, המתרכזת בענייני יופי ואופנה ועוסקת בטיפוח הבית והמטבח. למרות נסיונה הרב כמבשלת במטבח הקיבוץ, התייחסה שלוס לניהול הבית באופן ענייני, כמה שמתחיל ונגמר במסגרת ההתנהלות היומיומית התקינה, ובשום אופן לא הסכימה לייחס לעיסוק זה משמעות אסתטית או גסטרונומית החורגת מהנדרש. מנקודת מבטה העצמאית התבוננה שלוס בגורלם הכאוב של הנשים סביבה. היא בחרה תמיד לצייר נשים שאינן משמרות את יופיין וחושניותן אלא מכווצות אל תוך גופן שנים של עמל ומאמץ, כמאסה המקרינה כבדות ונמשכת כלפי מטה, אל האדמה או הרצפה. הנשים הבוגרות בציוריה מודעות לגורלן כנשים, ואפילו הילדות מישירות מבט, בעיניים פקוחות, אל עתיד לא ברור. במרוצת השנים אף הואשמה שלוס בכך שדמות האשה הכאובה והמושפלת הפכה אצלה לסטריאוטיפ החוזר על עצמו, אך היא שמרה אמונים לנושא והמשיכה לחקור את מכלול היבטיו.

טלי תמיר, ציור נגד הזרם, רות שלוס – עדות מקומית, משכן לאמנות עין-חרוד, 2006 עמ׳ 73-74 .

הערכת מחיר: $6,000 - $8,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: רות שלוס

רות שלוס נולדה בעיר נירנברג שבגרמניה בשנת 1922 למשפחת סוחרים אמידים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלתה עם משפחתה לארץ ישראל ב-1937 והם התיישבו בכפר שמריהו. שלוס למדה עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות בבצלאל שבירושלים בין השנים 1938-1941. בתקופה זו בירושלים הייתה חלק מתנועת הנוער ''השומר הצעיר'', שם התפתחה האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלה. ב-1946 שלוס השתתפה בקורס ציור לאמני הקיבוץ הארצי, בהדרכתם של יוחנן סימון ומרסל ינקו. האמנית המשיכה את לימודיה באמנות ב-1949 באקדמיה "גראנד שומייר" שבפריז. האמנית גילתה רגישות לנושאים חברתיים ותיארה אותם רבות ביצירותיה. אמנותה מאופיינת בקומפוזיציות אקספרסיביות. המעורבות החברתית שלה השתקפה באמנותה וניתן להבין באמצעות זאת את תפיסת עולמה. שלוס נחשבת בעיני המבקרים לאמנית מחאה. דבקה במטרתה ובעמדותיה הפוליטיים. האמנית לא השתייכה לקבוצת ''אופקים חדשים'' שייצגו את המופשט הישראלי ושהתנגדו נמרצות לרעיון ולסגנון של ציירי המחאה. לאמנית היה חשוב להעביר מסר חברתי דרך אמנותה ובדרך זו דבקה בכל שנות פעילותה האמנותית. זרם הריאליזם החברתי פעל במקביל לתנועת ''אופקים חדשים'' שנמנעו מציור בעל מסר חברתי באמנות והעדיפו את הציור המופשט והאישי לעומת העיסוק הריאליסטי החברתי. רות שלוס השתייכה לקבוצת ''האמנים המוחים'', אמנים אשר שיקפו מציאות שנראית להם מעוותת ולא צודקת עם ביקורת חברתית. הם הכניסו מודעות מעמדית וביקורתית בעת שיקוף החברה ביצירותיהם. עולמה הציורי של שלוס מתאר עוול סוציאלי. היא תיארה את הצד המקופח של החברה, למשל פועלים, מעברות, הפגנות ובמיוחד נשים ואימהות. דמות האם הוצגה כסמל למחאה אילמת נגד עוולות המלחמה. לשלוס סגנון ציור ריאליסטי המתאר לרוב את הצד המדוכא והמוחלש של החברה. התיאורים שמופיעים ביצירתה מציגים את הצד הרע של החברה, את הצד האפל של האנושות. האדם והחברה עומדים תמיד במרכז עבודותיה. שלוס מרבה לצייר ילדים, קשישים, נשים, פליטים ובעלי חיים עם מבע אקספרסיבי. שלוס זכתה במדליית כסף, בתערוכה בינלאומית בלייפציג, גרמניה (1965). כמו כן זכתה במלגת שהייה מטעם קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת (1977).