מכירה: 162 תאריך המכירה: 25.06.2016 Item: 38

נחום גוטמן

כרכרה עם סוסים, שנות ה-50,

שמן על בד, 60X81 ס”מ,

חתום.

מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

”להערכתי, הציור הינו מתחילת שנות ה-50 , מהציורים הראשונים בשמן בנושא ציורי הכרכרה ושלאחריה השתכלל והתפתח הסגנון לצורתו הסופית. צורת הנחת הצבע אינה אופיינית לציורי הכרכרות המאוחרים של גוטמן, אבל ישנם קווים מאד מאפיינים את צורת הציור שלו: העין של הסוס, אחורי הסוס, המסגרות של החלונות שברקע. הבד על המסגרת מאד אופייני לציוריו של גוטמן. בתקופה מסוימת אני הכנתי לאבי את הבדים ויתכן שאני זה שמתח את הבד”. פרופ’ חמי גוטמן, בנו של הצייר.

המראות, הניחוחות, הצבעים והחוויות שספג נחום גוטמן בילדותו היוו לימים מקור השראה ליצירתו ולדרכו האמנותית. בציוריו מתאר גוטמן את אותם זיכרונות קסומים ואבודים של ילדותו. הווי המזרח בשכונות הערביות של יפו הילך עליו קסם רב. לא רק במראה העין אלא גם בקצב החיים. הוא אהב להתבונן באורח חייהם של הערבים, שהיו יושבים על כסאות קטנים בבתי קפה, או כורעים בפתח החמאם, בנימוסי הישיבה והשיחה הנוחה, תוך שאיבת עשן הטבק מתוך הנרגילות. כפי שמעיד נחום גוטמן בדבריו: ”הערבים שביניהם חיינו ביפו זכורים לי כבעלי אופי סימפטי… אהבתי את הערבים יותר מאשר את הטיפוסים של שלום עליכם. בהווי המזרחי שהיה סביבנו הרגשתי תסיסה חזקה של חפץ חיים של אינסטינקטים בריאים וקשר טבעי לנוף… ראיתי במוכרי הגלידה הערבים, הסבלים, בתימנים שלנו, באצילות שלהם, בכל אלה ראיתי קו ישיר של התבטאות, של מראה עיניים, אשר לימים השתדלתי לתת להם ביטוי בציוריי”. ככל שגוטמן הולך ומתרחק בזמן מחוויות ילדותו וככל שהחברה והעיר מסביבו מתרחקות אף הן מזיקתן למזרח ולהווי הימים ההם, כך, בהדרגה יותר ויותר, שקועים נופי ילדותו ביפו ובנווה צדק עם המרכבות והעגלונים הערבים בעולם של חלום אפוף צבעוניות עזה וזוהרת המפקיעה את הדימויים מעולם המציאות. אולם, ”צבעיו עדיין נושאים בחובם את ההתפעמות של ראייה ראשונית שכל המתגלה לעומתה הוא בהכרח יפה ורווי תקווה. מכחולו עדיין מצייר את אגדת הילדות שהיא עדיפה על כל מציאות. אך בחינה חוזרת ונשנית של תמונות אלה מגלה בפנינו מבעד לראשוניות והספונטניות המאפיינות את המבנה הכללי שלהן גם את חיפושי הדרך, את הידע המבוגר והפתרון המסובך שנתבעו לרקמת רושם פשטותן” (אהוד בן-עזר, נחום גוטמן, הוצאת מודן, 1997 , עמ’ 100).

מוטיב הכרכרה – ה”דיליז’אנס” – הרתומה לצמד סוסים, אשר שמשה באותם הימים ככלי התחבורה הראשי של מכובדי העם ואורחיה רמי המעלה, חוזר ונשנה ביצירתו של נחום גוטמן כחלק בלתי נפרד מאותו הווי קסום של הארץ ונופיה בשנותיה הראשונות.

הערכת מחיר: $50,000 - $70,000

נמכר ב: 65000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.