ראובן רובין

נוף גלילי, שנות ה- 30 ,

שמן על בד, 81X65 ס”מ,

חתום.

מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל-אביב.

מקור: גלריה ספראי, ירושלים.

אוסף פרטי, איטליה.

מאורעות תרפ”ט שחתמו את שנות ה- 20 גם סתמו את הגולל על ההרמוניה היהודית-ערבית והמערבית-לבנטינית שנבראה באידיליות של הציור הארצישראלי ושל ראובן כמיצגו המובהק. חודשיים לאחר פרוץ המאורעות בארץ-ישראל, קרסה ב”יום שלישי השחור” הבורסה בארצות הברית וכתוצאה מאותה נפילה חסרת תקדים הלכו ”שנות העשרים הסוערות” ופינו את מקומן ל”שפל הגדול” של שנות ה-30. ראובן התייחס לכך בספרו האוטוביוגרפי: ”הגאות הכלכלית שאפיינה את תקופת ביקורי הקודם חלפה ואיננה ובמקומה בא שפל. אנשים אמידים לשעבר התפרנסו עתה ממכירת תפוחים ברחובות (…) האבטלה היתה גדולה ועולם האמנות התמוטט… אנשים דיברו בעיקר על מצוקותיהם הכספיות ותמהו מדוע עדיין טורחות הגלריות לאמנות לערוך תערוכות” (ראובן רובין, אוטוביוגרפיה, מודן, עמ’ 190). אותם ימים של שינויים עמוקים בעולם, בארץ ישראל ובחייו הפרטיים של ראובן, הביאו גם לתמורות משמעותיות ביצירתו. הוא מספר בספרו: ”לקראת שנת 1929 התחולל בסגנון ציורי שינוי עמוק. עד אז עסקתי בעיקר בקומפוזיציות של דמויות על רקע רוגע ופרימיטיבי. עתה גרמו לי חיי החדשים ותקוותי לעתיד להסתכל מקרוב יותר במציאות סביבי – בנוף, בפירות ובפרחים של הארץ. בעבר לא ציירתי נוף לעצמו, אלא יצרתי תצורות פורמליות ואפילו אידאליות שלא היו מעוגנות בזמן מוגדר כלשהו. ירושלים, טבריה, צפת ויפו הופיעו בתמונותיי בצבעי דמיוני. חומות האבן של ירושלים, הכנרת החולמנית או צפת עלופת-המסתורין היו ביטויים של סגולות שהיו לערים אלה לפני זמן רב, בטרם שקעו. לפתע נראו לי הנוף והפרחים כמציאות חיה, ואני זוכר בדיוק מתי קרה הדבר. הייתי בדרכי לירושלים עם אסתר באחת מנסיעותינו הרבות יחדיו. הגענו למבואת אבו-גוש, כפר מוקף עצי זית עתיקים. עצרתי את המכונית ועמדתי משתאה, שכן ראיתי את הנוף שונה לחלוטין מזה שראיתי עד כה. הנוף ועצי הזית כמו רכנו עלי וחיבקו אותי. הצבעים, האור, האווירה המבליחה שבה נשם וחי הנוף היו לי חוויה של התגלות (…) אחר-כך, בסטודיו שלי, ציירתי בדים רבים וניסיתי להחיות את חוויות הרגעים שבהם ”גיליתי” את יפי הנוף הטבעי. בעיני רוחי ראיתי בלי הרף את גווני הירוק, האפור והאוכּרה של מדרונות ההרים, את תכול השמים והכסף המבליח של עצי הזית, אשר יצרו סימפוניית צבעים מעודנת” (ראובן רובין, אוטוביוגרפיה, מודן, עמ’ 186-189).

ציור הנוף שלפנינו הוא פרי ההתחדשות האמנותית הזו שחלה בעקבות התמורות האישיות והכלליות שחווה ראובן. הציור שלפנינו מגלם את אותה ”התגלות” שחשה נפשו של ראובן מול נופי הארץ, ואפשר שדמות האיכר במרכז הקומפוזיציה מקבילה לדמותו של ראובן באותם רגעים של הארה והשתאות. הביטו בציור וראו כיצד הנוף כולו מערסל בחיקו את דמות האדם-האיכר- הצייר, האזינו לאותה ”סימפוניה” של גווני ירוק-אוכּר-כסף שהותירה את חותמה ברוחו של ראובן; הרגישו כיצד עצי הזית רוכנים לחיבוק האדם.

רון ברטוֹש

הערכת מחיר: $50,000 - $80,000

נמכר ב: 55000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ראובן רובין

ראובן רובין נולד ברומניה בשנת 1893 ונודע בתור אחד האמנים הישראליים החשובים והמשפיעים עד עצם היום הזה. בהיותו בן 19 עלה לראשונה לישראל והחל את לימודיו בבצלאל אקדמיה לאמנות בירושלים. פחות משנה לאחר מכן, כבר עזב לפריז ובהמשך לניו יורק. בשנת 1923 עלה בשנית לארץ ישראל והפך לאחד האבות המייסדים של הציור הארץ-ישראלי.
ראובן של שנות ה- 20 נתפס כאמן החילוני אשר מגשים את חלום הציונות ומהות הישראליות הישנה והטובה. רובין נמנע מלעסוק במתח של שנים אלה ובמקום, בחר להציג אידילייה של יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חלוצים ובורגניים. הוא התייחס לדמויותיו באהדה טבולה בתום ובצניעות, שותל שלל סמלים בציוריו. ברבים מציוריו, כלל שתילים, פרחים ועצים שמבטאים התחדשות, צמיחה ופריון. הדמויות בציוריו משנות ה- 20 גדולות וחסונות, סמל לנטיעה באדמה, בדומה לטריפטיך המפורסם משנת 1923, פירות ראשונים, אשר מוצג במוזיאון ישראל. רובין שילב חיות רבות בציוריו, מחד סמל להרמוניה, ומאידך סמל לפשטות ועמל. העלייה השלישית והרביעית היוו סמל לבורגנות החדשה, והיו בעלות אופי מודרני, וכך גם ראובן רובין הושפע מהסגנון הפרימיטיבי של גוגן ומאטיס. ציוריו משנים אלה נדירים בחשיבותם בציור הארצישראלי של ראשית המודרניזם המקומי.
בשנות ה- 30 ציוריו הפכו כהים יותר בהשפעת אסכולת פריז, אך גם עקב מאורעות תרפ“ט שהעיבו על האווירה של היישוב. בהמשך הרבה לצייר נופים של ירושלים, צפת, טבריה והרי הגליל בצבעוניות משתנה, אך הצבע הירוק שלט בפאלטה. עצי הזית בדרך לירושלים או צפת הפכו לסימן ההיכר של ראובן רובין, אפופים אווירה מיסטית בסגנון נאיבי.
בשנת 1973 זכה בפרס ישראל לציור וציוריו מעטרים את משכן הכנסת, בית הנשיא ומעון ראש הממשלה.