מכירה: 160 תאריך המכירה: 30.01.2016 Item: 146
יהודית סספורטס
מניפה 4# , 2003 ,
אקריליק על עץ,
161X278 ס”מ.
מקור: לושי אמנות ומהדורות, בריטניה.
ספרות ותערוכה: מטריקס 200 , יהודית סספורטס ליד הנהר, אוניברסיטת קליפורניה, המוזיאון לאמנות של ברקלי, 2002-2003 עמ’ 94 (מצולם).
תערוכה: יפן זה כאן, מוזיאון ישראל, ירושלים, מירה לפידות, 2 בפברואר – 20 ביוני, 2006 .
ספרות: מגזין סטודיו, ההיסטוריה של המלאך, שבא סלהוב, אוקטובר 2003 , עמ’ 147 .
אחד ממאפייני היסוד של האמנות הישראלית בשנות האלפיים הוגדר לא אחת כ״אסקפיזם״ - המרת נופי המקום הישראלי בנופים אקזוטיים רחוקים של יערות -עד, הרים מושלגים וכיו״ב. מסורת מודרניסטית אחרת של האמנות הישראלית קושרת עצמה למזרח הרחוק - ליפן ולסין, וראו עבודות של נורית דוד, איילת זוהר, דורון רבינא, מיכאל נאמן, ציבי גבע ועוד. המניפה של יהודית סספורטס מ- 2003 מאשרת לכאורה את שני המסלולים - האסקפיזם והז’אפוניזם. ציורים של מניפה יפנית זכורים לנו עוד מאז קלוד מונה, המגיב בסוף המאה ה- 19 לאופנה היפנית הכובשת את פאריז. עתה, המניפה היפנית בישרה רומן מתמשך של האמנית הישראלית עם תרבות יפן: בתערוכת ״שומר צל הפנינה״, שהציגה בגלריה ״זומר״ התל אביבית ב- 2008 , כבר בלטו לא מעט ניואנסים יפניים (כולל מחיצת עץ יפנית). אך, יותר משיהודית סספורטס מרחיקה אל טוקיו וקיוטו, היא מרחיקה אל אנגדין, אתר מבודד באלפים השוויצריים, בו שהתה ב- 2003 למספר חודשי יצירה. באנגדין הגבוהה והקרה התגוררה האמנית בבית מעל מפל, ממנו הגיחה קצרות לנופים עוצרי הנשימה, אותם צילמה ושבה מהר לסטודיו החמים, בו הקרינה את הצילומים, וסופם שעובדו לתשע מניפות ענקיות שיצרה באותה שנה. השילוב של הפסגות המושלגות - אלו הארוטיות והקפואות בו בזמן - ביחד עם המניפה משיבת- הרוח האסתטית הרחוקה, הוליד דימוי של ״נשגב״ אידילי ואוטופי, דימוי האומר יופי מסוגנן ומרוחק מאד, אקזוטי, מושלם. אלא, שניאו-רומנטיקה קרירה זו של ערגה אסתטית לאינסופי (בנוסח קספר דוד פרידריך) תובעת הבנתה בהקשר המורכב יותר של יצירה שיצרה סספורטס באנגדין 2003 . כי כאן גם צילמה חור בסבך אפלולי, שדרכו נראה הנהר המואר והרחוק. דימוי זה, בו הרבתה לעסוק, המייצג הצצה אל עולם מסתורי ובלתי מושג, אולי אף אסור למבט (מירה לפידות, ״יהודית סספורטס: שבעה חורפים״, מוזיאון ישראל, 2013 , עמ’ 11 ), עוטף את המבט אל המופלא בשמץ של איום, ובעקיפין, מטעין גם את המטענים הטרנסצנדנטיים הבלתי מושגים של רכסי המניפה ה״יפנית״ בדאגת- מה. כשהוצגו ה״מניפות״ ב- 2013 במוזיאון הרצליה (תערוכת ״מחוות תיאטרליות״) נכתב עליהן שהן מעצימות תחושת קור וריחוק, אך גם תוכן רוחני ״המאפיין את האמנות היפנית בניגוד לאופי החילוני המובהק של המודרניזם המערבי״. נוסיף עוד, שנשיותה של המניפה (במו היותה אביזר נשי) מעבירה את כוחניותו של דימוי ההר מההקשר הגברי אל ההקשר הנשי (ולא לחינם הוצגה ״מניפה״ בתערוכת ״אפליה מתקנת״ - תערוכת אמניות שאצרה הלן גינתון במוזיאון תל אביב ב- 2003 ). עתה, רכסי ההרים של סספורטס כבר התכתבו עם רכס ״סנט-ויקטואר״ של סזאן, ההר האוטוריטטיבי האבהי. כך או אחרת, מכאן כבר קצרה הייתה הדרך ליצירתה המיצבית- סביבתית רבת-המדיומים של סספורטס, זו המשלבת וידיאו, פיסול, רישום ועוד, שהוצגה, הן בביאנאלה בוונציה (״שומרי הסף״, 2007 ) והן במוזיאון ישראל (״שבעה חורפים״, 2013 ) - יצירה שבסימן קרחות-יער, בצות, הרים - כולם בסימן המתח הניאו-רומנטי שבין הגלוי והנסתר, המואר והחשוך, המבטיח והמאיים. ה״מניפה״ היא הבטחת הטוב והיפה.
גדעון עפרת
אקריליק על עץ,
161X278 ס”מ.
מקור: לושי אמנות ומהדורות, בריטניה.
ספרות ותערוכה: מטריקס 200 , יהודית סספורטס ליד הנהר, אוניברסיטת קליפורניה, המוזיאון לאמנות של ברקלי, 2002-2003 עמ’ 94 (מצולם).
תערוכה: יפן זה כאן, מוזיאון ישראל, ירושלים, מירה לפידות, 2 בפברואר – 20 ביוני, 2006 .
ספרות: מגזין סטודיו, ההיסטוריה של המלאך, שבא סלהוב, אוקטובר 2003 , עמ’ 147 .
אחד ממאפייני היסוד של האמנות הישראלית בשנות האלפיים הוגדר לא אחת כ״אסקפיזם״ - המרת נופי המקום הישראלי בנופים אקזוטיים רחוקים של יערות -עד, הרים מושלגים וכיו״ב. מסורת מודרניסטית אחרת של האמנות הישראלית קושרת עצמה למזרח הרחוק - ליפן ולסין, וראו עבודות של נורית דוד, איילת זוהר, דורון רבינא, מיכאל נאמן, ציבי גבע ועוד. המניפה של יהודית סספורטס מ- 2003 מאשרת לכאורה את שני המסלולים - האסקפיזם והז’אפוניזם. ציורים של מניפה יפנית זכורים לנו עוד מאז קלוד מונה, המגיב בסוף המאה ה- 19 לאופנה היפנית הכובשת את פאריז. עתה, המניפה היפנית בישרה רומן מתמשך של האמנית הישראלית עם תרבות יפן: בתערוכת ״שומר צל הפנינה״, שהציגה בגלריה ״זומר״ התל אביבית ב- 2008 , כבר בלטו לא מעט ניואנסים יפניים (כולל מחיצת עץ יפנית). אך, יותר משיהודית סספורטס מרחיקה אל טוקיו וקיוטו, היא מרחיקה אל אנגדין, אתר מבודד באלפים השוויצריים, בו שהתה ב- 2003 למספר חודשי יצירה. באנגדין הגבוהה והקרה התגוררה האמנית בבית מעל מפל, ממנו הגיחה קצרות לנופים עוצרי הנשימה, אותם צילמה ושבה מהר לסטודיו החמים, בו הקרינה את הצילומים, וסופם שעובדו לתשע מניפות ענקיות שיצרה באותה שנה. השילוב של הפסגות המושלגות - אלו הארוטיות והקפואות בו בזמן - ביחד עם המניפה משיבת- הרוח האסתטית הרחוקה, הוליד דימוי של ״נשגב״ אידילי ואוטופי, דימוי האומר יופי מסוגנן ומרוחק מאד, אקזוטי, מושלם. אלא, שניאו-רומנטיקה קרירה זו של ערגה אסתטית לאינסופי (בנוסח קספר דוד פרידריך) תובעת הבנתה בהקשר המורכב יותר של יצירה שיצרה סספורטס באנגדין 2003 . כי כאן גם צילמה חור בסבך אפלולי, שדרכו נראה הנהר המואר והרחוק. דימוי זה, בו הרבתה לעסוק, המייצג הצצה אל עולם מסתורי ובלתי מושג, אולי אף אסור למבט (מירה לפידות, ״יהודית סספורטס: שבעה חורפים״, מוזיאון ישראל, 2013 , עמ’ 11 ), עוטף את המבט אל המופלא בשמץ של איום, ובעקיפין, מטעין גם את המטענים הטרנסצנדנטיים הבלתי מושגים של רכסי המניפה ה״יפנית״ בדאגת- מה. כשהוצגו ה״מניפות״ ב- 2013 במוזיאון הרצליה (תערוכת ״מחוות תיאטרליות״) נכתב עליהן שהן מעצימות תחושת קור וריחוק, אך גם תוכן רוחני ״המאפיין את האמנות היפנית בניגוד לאופי החילוני המובהק של המודרניזם המערבי״. נוסיף עוד, שנשיותה של המניפה (במו היותה אביזר נשי) מעבירה את כוחניותו של דימוי ההר מההקשר הגברי אל ההקשר הנשי (ולא לחינם הוצגה ״מניפה״ בתערוכת ״אפליה מתקנת״ - תערוכת אמניות שאצרה הלן גינתון במוזיאון תל אביב ב- 2003 ). עתה, רכסי ההרים של סספורטס כבר התכתבו עם רכס ״סנט-ויקטואר״ של סזאן, ההר האוטוריטטיבי האבהי. כך או אחרת, מכאן כבר קצרה הייתה הדרך ליצירתה המיצבית- סביבתית רבת-המדיומים של סספורטס, זו המשלבת וידיאו, פיסול, רישום ועוד, שהוצגה, הן בביאנאלה בוונציה (״שומרי הסף״, 2007 ) והן במוזיאון ישראל (״שבעה חורפים״, 2013 ) - יצירה שבסימן קרחות-יער, בצות, הרים - כולם בסימן המתח הניאו-רומנטי שבין הגלוי והנסתר, המואר והחשוך, המבטיח והמאיים. ה״מניפה״ היא הבטחת הטוב והיפה.
גדעון עפרת
הערכת מחיר: $18,000 - $25,000
נמכר ב: 22000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: יהודית סספורטס
נולדה באשדוד ב- 1969 וכיום חיה ויוצרת במקביל בסטודיו בברלין ובתל אביב. סספורטס למדה תואר ראשון ושני במחלקה לאמנות ב"בצלאל", ולמדה גם באקדמיה לאמנות ומדעים, "קופר יוניון" במנהטן, ניו יורק. סספורטס יוצרת בטכניקות מעורבות והיא עובדת באמצעות מדיומים שונים ומגוונים, למשל, רישום, פיסול, וידאו וסאונד. היא יוצרת מערכים תלת ממדיים ומיצבי אמנות מורכבים. הדגש בתערוכות שלה הוא על השילוב בין האובייקטים התלת הממדיים עם החלל בו הם מוצגים. בשנת 2000 הציגה את תערוכת היחיד שלה בשם "הנגר והתופרת" במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה עסקה בבניין בית הוריה באשדוד. הוריה היו אומנים, אביה נגר והאם תופרת, וסגנונה האישי התפתח בהשראת הוריה שהיו בעלי מלאכה.
סספורטס עוסקת רבות בנושאי טבע ביצירותיה בהשפעת האמנות היפנית המסורתית. כך סדרת המניפות המפורסמת של האמנית משלבת צורות מופשטות עם תוכן רוחני בהשראת האמנות היפנית בצורת מניפה יפנית גדולת ממדים. ב-2013 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון ישראל שנקראה "שבעה חורפים". בתערוכה שילבה בחלל המוזיאון בין פסלים, עבודות ווידאו ורישומים בגדלים שונים. בתערוכה הציגה נופים של יערות וביצות בשחור ולבן, תוך דיון במודע ובתת מודע. השימוש במגוון טכניקות יצירה וההצגה שלהן בחלל אחד יוצר אצל הצופה חוויה חושית אינטנסיבית. מיצבי האמנות שלה עוברים אדפטציה ומגיבים לאדריכלות המבנה בו הם מוצגים.
סספורטס היא אחת מהאמניות העכשוויות המצליחות בישראל ובחו"ל. היא זכתה להציג תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב ובמזויאון ישראל, והציגה במספר גלריות מרכזיות בארה"ב, גרמניה ובלגיה. עבודותיה אף הוצגו ביריד האמנות Frieze ובמוזיאון ברקלי לאמנות בסן פרנסיסקו, אך רגע השיא היה בשנת 2007 כאשר ייצגה את ישראל בביאנלה בונציה בתערוכה 'שומרי הסף'.
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche