מכירה: 160 תאריך המכירה: 30.01.2016 Item: 132

אורי ריזמן

סימטא בירושלים, שנות ה – 70 ,

שמן על בד, 92X73 ס”מ,

חתום.

מלווה באישור מקוריות חתום ע”י בינג’י רעיף, קיבוץ כברי.

אוֹרי ריזמן היה אמן התִמצות – אשף הצבע והקומפוזיציה, והציור שלפנינו הוא נוף ריזמני טיפוסי: שמים כחולים, גגות אדומים ושביל הולך וצר המשרת את האשליה הפרספקטיבית שנוצרת בין שדות צבע אוטונומיים. לציור הנוכחי, ”סמטה”, לפחות ארבע גרסאות דומות (ראו תמונות מס’ 38 – 36 בספר ”אורי ריזמן: רטרוספקטיבה” בהוצאת מוזיאון תל אביב), אך הציורים שבסדרה הם אינם תאומים זהים אלא ביטוי לתהליכי חיפוש וגישוש של הצייר אחר ציורו: פעם השביל אפור ופעמים אחרות צהוב או ירוק; פעם החומה מימין צהובה ופעמים אחרות היא נתונה בצבעי אוכּר או כתום; פעם ישנו גג אחד ובפעמים אחרות שני גגות. השוואה בין ציורי הסמטאות תגלה יותר מכל את מחויבותו של ריזמן לציור עצמו – לא לטבע, לא להתבוננות ולא למוסכמות הציור המימטי, אלא למאמצו של הצייר אחר ניסוחם המדויק ביותר של הצורה, הצבע, ריצוד הגוונים, מידת האטימות והשקיפות של המשטחים וכן של ערכים ציוריים עצמאיים אחרים ויחסיהם כלפי עצמם במסגרת המֶחבר המשותף והתמציתי. על תהליך הרדוקציה שבלב שפתו הציורית אמר ריזמן: ”בתמונותיי שואף אני לבטא באמצעים הפשוטים והנקיים ביותר, שהם למעשה קו, צבע ורטט של מכחול או סכין, את היחס הפיוטי הקיים בין האדם ליקום. יחס כזה אני חש בשדותינו, בין משטחי הצבע הגדולים והרחבים, במפגשים רוחניים שבין אדמה ושמים, בדרכים המתחילות לידינו ונגמרות אי שם באין סוף, ובדמותו של האדם והתייחסותה אל החלל. משום כך איני מייחס חשיבות רבה לפרטים; חשובה לי התנוחה. תנוחתו של האדם ותנוחתו של הנוף. בתנוחה ומגעה עם סביבתה באים לביטוי שורשם ופנימיותם של הדברים. לכן מצייר אני את התנוחה ומשתדל להפוך בעזרתה מצבים רגעיים לנצחיים” (מצוטט בתוך: ”אורי ריזמן: רטרוספקטיבה”, מוזיאון תל אביב, עמ’ 45 ). דבריו של ריזמן תקפים בהחלט גם לציור הנוכחי. ואפשר גם שהציור ”סמטה” שלפנינו הוא חלק מאותם ציורים בנושא ”אישה-נוף” בו עסקו בעיקר אורי ריזמן ומיכאל גרוס (ובצורה מעט שונה גם אליהו גת). נושא זה ממזג את ”תנוחתו של האדם” ואת ”תנוחתו של הנוף”, אם לנקוט במילותיו של ריזמן, לכדי מערך טופוגרפי של גוף האישה, או לכדי מבנה אנטומי נשי של הנוף . על רקע האפשרות ל”אישה-נוף” הביטו בציור שלפנינו, ונסו להקביל את החומות שמשמאל ומימין לירכיה של אישה, וגלו שהשביל יוצר מבנה שעשוי בהחלט להעלות על הדעת את אותו ”שביל” שמסמנות הרגליים הפשוקות בציור ”מקור העולם” של גוסטב קורבה ( 1866 , מוזיאון ד’אורסיי, פריז). זהו אפוא מקור העולם הריזמני.

רון ברטוֹש

הערכת מחיר: $50,000 - $70,000

נמכר ב: 64000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.