מכירה: 156 תאריך המכירה: 31.01.2015 Item: 129

אורי ריזמן

תינוק בעגלה, שנות ה-70,

שמן על בד, 130X96 ס”מ,

חתום.

לפי האופן בו עוצב הנוף ברקע, ניתן לתארך די במדויק את הציור האיכותי והמיוחד הזה של אורי רייזמן בשנות ה- 70 , תקופת השיא של הצייר. אלא, שבאמצעות מעט חקירה נוספת, ביכולתנו לקבוע בוודאות: תחילת שנת 1970 . זאת, משום שהתינוק אינו כי אם נכדו הראשון של רייזמן, בנה של בתו, אסנת (בן-שלום) שנולד ביוני 1969 . ”זהו הבן שלא היה לו”, אומרת אסנת ונזכרת בביקוריו הרבים של אביה בקיבוץ גבעת-חיים, ביקורים בהם שב ורשם באהבה את התינוק. אך, בבחינת ציור שמן, זהו הייצוג האחד והיחיד של הנכד, כשם שזהו נושא נדיר ביותר ביצירתו הבשלה של רייזמן (זו שמשנות ה-60 עד ה-80), אשר כמעט כולה עומדת בסימן נופים, דיוקנאות ועירום נשי. בכלל, הדימוי של תינוק בעגלה הוא נושא נדיר בציור הישראלי. לזיכרון עולות בעיקר שתי תמונות: האחת, זו של אם המובילה תינוק בעגלה בהפגנת שלום בפאריז (התינוק אוחז בידו יונת-צעצוע, סמל השלום) – ציור של נפתלי בזם מ- 1950 ; וצילום עגלת תינוקות, שהדביקה מיכל נאמן ב- 1976 על ציור העוסק, בין השאר, בפולחן השטן וב”תינוקה של רוזמרי”. בעוד התינוק בציורו של בזם (בנו בכורו, יצחק) מסמל את תקוות המחר האוטופי, תינוקה (שטרם נולד) של נאמן מסמל חרדת-אם וקורבן. שני קטבים הפוכים של מוטיב התינוק. ציירים רבים בישראל ציירו תינוקות (ילדיהם, נכדיהם) – נחום גוטמן, יוסף זריצקי ואחרים, חלקם תינוקות המסמלים ”מחר” אופטימי (כגון, התינוקות בציורי הקיבוץ של יוחנן סימון). תולדות האמנות עולות על גדותיהן בציורי תינוקות – מרביתם משיחים דוגמת ישו התינוק בזרועות המדונה, או משה בתיבה, ומיעוטם תינוקות המסמלים אוטופיה חברתית, דוגמת התינוקת עם היונה – ציורו ה”כחול” של פיקאסו מ-1901. תינוקו של אורי רייזמן שונה מכל אלה: אין זה תינוק סמלי המבשר גאולה, אף אין זה תינוק המאותת ”שחר של יום חדש”. לא, כי התינוק בעגלה של רייזמן מבטא אחדות של אדם וטבע – סגולה שרייזמן הצטיין בה לכל אורך יצירתו. כל שעלינו לעשות אפוא, בהביטנו בציור הנוכחי, הוא לזכור שעגלת תינוקות היא אקסטנציה של רחם-אם, ואז לראות כיצד מיקם רייזמן את התינוק בטבור הבד, העניק לו צבע אדום לוהט, עטפו בשתי שכבות (מאזנות גווני קור וגווני חום) של מרחב ”צמחי” ירקרק של מונומנט וורדרד, ואת כל אלה שתל בלב הנוף האולטימטיבי והארכיטיפי שלו – הדואליות של אדמה (אוקר) ושמים (תכלת). אם כן, התינוק שלפנינו אינו רק נכד אהוב, אלא בנה של אמא-אדמה, לא פחות, אדם(אדום)אדמה שנולד מתוך לב-מהותו של הטבע. מיקום עגלת התינוק במרכז הנוף -הכי -נופי של רייזמן הוא מחווה נדיב ומרגש של סב לנכדו ואקט רייזמני נוסף של אישור ”כוח החיים” ביצירתו. מעבר לכל זה, לפנינו מיטב שפתו האמנותית של הצייר מכברי – הפישוט, ההשטחה, ההפשטה, יציקת עולם ואדם לחוויה צבעונית טהורה, הממזגת חום אנושי ושלווה טרנסצנדנטית.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $40,000 - $60,000

נמכר ב: 40000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.