מכירה: 154 תאריך המכירה: 21.06.2014 Item: 71

נפתלי בזם

חוף תל אביב, 1947 ,

שמן על מזוניט, 70X50 ס”מ,

חתום.

מקוריות הציור אושרה ע“י הצייר.

זהו ציור מתקופה פחות מוכרת של בזם. באותה שנה מלאו לצייר 24 שנים והוא נמצא בשלב של חיפוש דרכו האמנותית. שנתיים קודם לכן סיים לימודיו בירושלים ב”בצלאל החדש” (לימודים בהם החל ב- 1943), וכבוגר מצטיין שאף הפך לאסיסטנט, נשלח ב- 1947 בידי מנהלו, ארדון, לשמש מדריך לציור במחנה העקורים בקפריסין. עם שובו ארצה, ביקש לארגן במתכונת דומה כיתות ציור של ילדי ירושלים, אך התגייס לפלמ”ח והתמחה בזיוף מסמכים. כל אותה עת, בין ירושלים, קפריסין וחיפה (של שירות המודיעין), לא חדל בזם לחפש אחר דרכו האמנותית.

רישום שלו מימי מלחמת השחרור, שהוצג בתערוכת ”חיילים ציירים” (”מקרא סטודיו”, תל- אביב, ספטמבר-אוקטובר 1948), מוכיח נטייה ריאליסטית מסוגננת. כנגדה, ביקש בזם הצעיר אחר שפת המודרנה, אשר בישראל של שנת 1948-1947 הייתה מזוהה לא במעט עם פיקאסו.

בזם היה רחוק כרחוק מזרח ממערב מקבוצת ההפשטה, ”אופקים חדשים”, שנוסדה ב- 1948 והציגה במוזיאון תל-אביב. בה בעת, את זיקתו לפיקאסו נשא עמו בזם עוד מאז הרפרודוקציה הגדולה של ”גרניקה”, שעותק ממנה תלה ב”בצלאל החדש” (ואשר תשפיע רבות על כמה מציורי בזם משנות החמישים). בציור הנוכחי מתחבר בזם, הן לפיקאסו הים-תיכוני-רומי של ”הנשים הגדולות” מתחילת שנות העשרים והן להשטחה הכמו-קוביסטית של הצייר הספרדי -צרפתי הדגול. את הדמויות השטוחות, הזוויתיות ונטולות הפרטים הריאליסטיים נוכל לאתר גם בציור נוסף של בזם מ- 1948 – ”בית המרחץ העתיק בטבריה” (גואש, אוסף פרטי).

שלא כאמני ”אופקים חדשים” הפוזלים פאריזה, מאשר בזם הצעיר בציורו הנוכחי את הנוף וההווי המקומיים – חוף הים. הגבר המונומנטאלי שלו ניצב מול העלמה, אף היא בבגד-ים, ולידם מבנה סוכת המציל (משמאל), כיסאות-נוח ושאר מבנים זוויתיים ושטוחים, כמצוות הקוביזם. הקיציות הים-תיכונית מומחשת על פני הציור כולו, כאשר אפילו הנקיטה בצבע השחור (בקונטור, בבגד-הים הזכרי, בסוכת המציל ועוד) מחריפה את להט הגוונים החמים – קרים. הצייר הארצישראלי האחרון שצייר דמויות מונומנטאליות מעורטלות על חוף ים היה אריה לובין, שעשה זאת בתל-אביב בשנות העשרים. בזם שב אל הנושא, אף כי סביר שמייצג חוף חיפאי, כמי שמבקש לאחד מקומיות ומודרנה, והוא עושה זאת ביד בטוחה. תוך חודשים ספורים ייסע בזם לפאריז למשך כשנתיים, ושם תעלה יצירתו על נתיב מגויס ואינטרנציונאלי של ריאליזם חברתי. הציור הנוכחי הוא אפוא הרגע שבטרם מחאה, רגע בזמי נדיר בו שמחת חיים ואון נעורים פוגשים בשמחת ציור לשמו.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

נמכר ב: 28000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נפתלי בזם

נפתלי בזם נולד ב- 1924 באסן שבגרמניה. הוא עלה לארץ ב-1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בין השנים 1943-1946 הוא למד אמנות בבצלאל עם הצייר מרדכי ארדון ושנה לאחר סיום לימודיו החל ללמד בעצמו והפך לעוזרו האישי של ארדון. ב-1947 נסע יחד עם אישתו כחלק ממשלחת למחנות העקורים בקפריסין, מסע אשר השפיע עליו רבות. ב- 1949 בילה בזם 3 שנים בפריז בלמידה בבית הספר הקתולי לאמנות דתית- מודרנית וב-1952 חזר לישראל ועבד עבור התנועה הקיבוצית כמאייר. ב-1954 השתתף בביאנלה לאמנות בונציה והציג תערוכת יחיד במוזיאון תל- אביב. בזם הרבה ליצור עבודות במרחב הציבורי מחוץ לסטודיו; ב-1963 הוא יצר קיר פסיפס עבור משרדי ההנהלה של חברת התעופה "אל-על"; ב-1970 צייר את תקרת אולם קבלת הפנים בבית הנשיא בירושלים; וב-1971 הוא יצר את התבליט בקיר היציאה ממוזיאון "יד ושם". ב-1995 חזר לפריז, הקים שם סטודיו לציור ולאחר שנתיים עבר לשוויץ. ברוב ציוריו של בזם הוא מתייחס לנושאים ציוניים ולתקומת העם היהודי בארצו. במהלך שנות ה- 50 בזם פעל במקביל לתנועת "אופקים חדשים" אשר דגלה במופשט ובחיבור לאמנות בינלאומית. בשונה מהם, יצירותיו של בזם הן פיגורטיביות ובעלות נרטיב ציוני. לרוב הנושאים המופיעים בציוריו עוסקים בשואה, סיפורים מהתנ"ך ומהיסטורית העם היהודי. בציוריו יצר מערך סמלים קבועה הכוללת פמוטים המסמלים את השבת ואת הקודש, ארון אשר מסמל בית ואת האם הטובה, סירה וסולם המתייחסים לעליה, צבר מסמל את הלידה מחדש ודג את שולחן השבת. בזם אף הנכיח את עצמו היטב בעבודות שיצר והתבלט בתערוכות ועבודות ציבוריות רבות לאורך כל הקריירה שלו. הוא פיתח שפה אמנותית מובהקת ושונה מכל אמני תקופתו, אשר במרכזה מערכת דימויים קבועים שהוא עצמו פיתח.