מכירה: 154 תאריך המכירה: 21.06.2014 Item: 54
ז’אן דוד
ללא כותרת, 1961 ,
שמן על עץ, 7 לוחות עץ
156X100 ס”מ כ”א
(סה”כ 156X700 ס”מ),
חתום ומתוארך.
משנות ה - 50 עד שנות ה -70 היה ז’אן דוד ראש וראשון במעצבי ציורי הקיר בישראל. איש לא השתווה לו בפופולאריות של קירותיו - באניות הנוסעים של צי”ם, בבתי המלון היוקרתיים, במוסדות ציבוריים, בביתן הישראלי בתערוכות בינלאומיות שונות וכו’. הדקורטיביות הנעימה, שמחת החיים, שמץ ההומור, השילוב הידידותי שבין פיגורטיביות מסוגננת להפשטה רווית אור ים-תיכוני - כל אלה קסמו למעצבי הפנים המובילים של אותם עשורים, עד כי ציוריו הציבוריים של ז’אן דוד - בכרזות ובעבודות קירוניות - הפכו לאב-טיפוס של הסגנון התקופתי. כאלה הם גם שבעה לוחות ציורי הקיר שעטרו את בית הקפה ”רוול” ברחוב אבן גבירול 68 בתל אביב,
סניף של קפה ”רוול” מרחוב דיזינגוף 111 בתל אביב. דוד צייר אותם ב 1961- , ימים בהם כבר נודע בית הקפה השכן והמתחרה, ”כסית”, בציור הקיר העליז מ- 1957 של יוסל ברגנר (עם הילדים הליצנים שבוקעים מחלונות בית עם כלי נגינה בידיהם). באותה עת, ”רוול”, שנוסד עוד ב - 1948 (ושמו נגזר מחיבור מקוצר של שמות המשפחה של שני מייסדיו - גוסטב רוזנברג וקרל ולר), כבר היה מוסד מרכזי בתל אביב, מעוז בורגני לרכילויות ולמופעי אופנה של היפָים והיפות. 600 מקומות ישיבה, כיסאות עץ עם משענות פלסטיק, שולחנות פורמאיקה - ”המילה האחרונה” - עם כל אלה היה ”רוול” סנונית לישראל החדשה, האחרת, הפוסט-ממלכתית, זו של החיים הטובים והמצליחנות. את הרוח הזו של פנאי ונהנתנות עטף ז’אן דוד בשבעה
לוחות הציור שלו, תוך שהוא מבקש לרמז לתל אביב על עומק היסטורי הקושר אותה ליפו השכנה, אשר כה הייתה חביבה על האמן (מנאמני ”החמאם” היפואי) במרכז הפאנלים צייר דוד ספינות בים (כעולה ארצה בספינה מרומניה וכאיש חיל-הים לשעבר, לדוד הייתה חולשה מיוחדת לים, ששימש נושא שכיח בציוריו). הספינות שבקדמת הפאנל המרכזי נושאות עליהן קבוצת דמויות מסוגננות, קדומות (תנ”כיות ומודרניות גם יחד ) והשוו לאכדים על ספינותיהם, שצוירו בידי דוד ב 1956- על קיר מלון ”אכדיה” בהרצליה. משמאל, עיר מזרחית עם כיפות מגובבות, יפו ככל הנראה. מימין, עוד מקבץ צפוף של בתי עיר, שמתוכם מגיחים בני זוג (האמן ורעייתו, סוזי?) ובתחתיתם נראית דמותו של צייר עם לוח-ציירים בידו. גוונים ים-תיכוניים בסימן כחולים ובז’ים-צהבהבים משרים רוגע חמים על התמונה וסביבותיה. הגם שנטל חלק באחת מתערוכות ”אופקים חדשים”, ההפשטה של ז’אן דוד הייתה אחרת, כזו ששורשיה בסוריאליזם של ויקטור בראונר, הצייר הרומני, ובאסתטיקה הפיוטית-סמלית של פאול קליי. ההפשטה של דוד דקורטיבית מאד, אל-אישית בשפתה הגראפית, מסורה כל-כולה לאסתטיציזם טהור. באמצעות כל הערכים הללו נסך הצייר בבית הקפה ”רוול” רוח משובבת לב, קלילה, ממזגת הוד קדומים ומודרנה, מנכיחה בעליצות ובאופטימיות את חוויית העלייה הציונית, רוח שמשתלבת באורח מושלם בלגימת הקפה הקפוא בנוסח וינה ובטעימת עוגות הקצפת והקסטה, שתפריט ”רוול” התגאה בהם.
גדעון עפרת
שמן על עץ, 7 לוחות עץ
156X100 ס”מ כ”א
(סה”כ 156X700 ס”מ),
חתום ומתוארך.
משנות ה - 50 עד שנות ה -70 היה ז’אן דוד ראש וראשון במעצבי ציורי הקיר בישראל. איש לא השתווה לו בפופולאריות של קירותיו - באניות הנוסעים של צי”ם, בבתי המלון היוקרתיים, במוסדות ציבוריים, בביתן הישראלי בתערוכות בינלאומיות שונות וכו’. הדקורטיביות הנעימה, שמחת החיים, שמץ ההומור, השילוב הידידותי שבין פיגורטיביות מסוגננת להפשטה רווית אור ים-תיכוני - כל אלה קסמו למעצבי הפנים המובילים של אותם עשורים, עד כי ציוריו הציבוריים של ז’אן דוד - בכרזות ובעבודות קירוניות - הפכו לאב-טיפוס של הסגנון התקופתי. כאלה הם גם שבעה לוחות ציורי הקיר שעטרו את בית הקפה ”רוול” ברחוב אבן גבירול 68 בתל אביב,
סניף של קפה ”רוול” מרחוב דיזינגוף 111 בתל אביב. דוד צייר אותם ב 1961- , ימים בהם כבר נודע בית הקפה השכן והמתחרה, ”כסית”, בציור הקיר העליז מ- 1957 של יוסל ברגנר (עם הילדים הליצנים שבוקעים מחלונות בית עם כלי נגינה בידיהם). באותה עת, ”רוול”, שנוסד עוד ב - 1948 (ושמו נגזר מחיבור מקוצר של שמות המשפחה של שני מייסדיו - גוסטב רוזנברג וקרל ולר), כבר היה מוסד מרכזי בתל אביב, מעוז בורגני לרכילויות ולמופעי אופנה של היפָים והיפות. 600 מקומות ישיבה, כיסאות עץ עם משענות פלסטיק, שולחנות פורמאיקה - ”המילה האחרונה” - עם כל אלה היה ”רוול” סנונית לישראל החדשה, האחרת, הפוסט-ממלכתית, זו של החיים הטובים והמצליחנות. את הרוח הזו של פנאי ונהנתנות עטף ז’אן דוד בשבעה
לוחות הציור שלו, תוך שהוא מבקש לרמז לתל אביב על עומק היסטורי הקושר אותה ליפו השכנה, אשר כה הייתה חביבה על האמן (מנאמני ”החמאם” היפואי) במרכז הפאנלים צייר דוד ספינות בים (כעולה ארצה בספינה מרומניה וכאיש חיל-הים לשעבר, לדוד הייתה חולשה מיוחדת לים, ששימש נושא שכיח בציוריו). הספינות שבקדמת הפאנל המרכזי נושאות עליהן קבוצת דמויות מסוגננות, קדומות (תנ”כיות ומודרניות גם יחד ) והשוו לאכדים על ספינותיהם, שצוירו בידי דוד ב 1956- על קיר מלון ”אכדיה” בהרצליה. משמאל, עיר מזרחית עם כיפות מגובבות, יפו ככל הנראה. מימין, עוד מקבץ צפוף של בתי עיר, שמתוכם מגיחים בני זוג (האמן ורעייתו, סוזי?) ובתחתיתם נראית דמותו של צייר עם לוח-ציירים בידו. גוונים ים-תיכוניים בסימן כחולים ובז’ים-צהבהבים משרים רוגע חמים על התמונה וסביבותיה. הגם שנטל חלק באחת מתערוכות ”אופקים חדשים”, ההפשטה של ז’אן דוד הייתה אחרת, כזו ששורשיה בסוריאליזם של ויקטור בראונר, הצייר הרומני, ובאסתטיקה הפיוטית-סמלית של פאול קליי. ההפשטה של דוד דקורטיבית מאד, אל-אישית בשפתה הגראפית, מסורה כל-כולה לאסתטיציזם טהור. באמצעות כל הערכים הללו נסך הצייר בבית הקפה ”רוול” רוח משובבת לב, קלילה, ממזגת הוד קדומים ומודרנה, מנכיחה בעליצות ובאופטימיות את חוויית העלייה הציונית, רוח שמשתלבת באורח מושלם בלגימת הקפה הקפוא בנוסח וינה ובטעימת עוגות הקצפת והקסטה, שתפריט ”רוול” התגאה בהם.
גדעון עפרת
הערכת מחיר: $15,000 - $25,000
נמכר ב: 44000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche