מכירה: 154 תאריך המכירה: 21.06.2014 Item: 113
מיכאל גרוס
ללא כותרת, 1975-1983 ,
שמן על בד, 100X182 ס”מ,
חתום ומתוארך.
ספרות ותערוכה: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, שרה בריטברג-סמל, מרץ 1986 , עמ’ 128 (מצולם).
עוצמת המפגש עם הטבע מעוררת במיכאל גרוס דחפים כפייתיים כמעט להתמודד עם אותה ”מכה מהממת שמכריחה אותי לצייר”. גם אם דמות האדם נעדרת והציור מוקדש כולו לנוף, ההיבט האנושי-חווייתי נוכח בו במלוא עוצמתו, שכן גרוס נשאר מחויב לכל אורך דרכו האמנותית להעברת תחושותיו האישיות ביותר לנוכח הנוף, להשמעת הגוון האנושי של צלילי הנוף שנקלטו באוזנו הקשובה: ”אפשר לומר שהמורה הגדול ביותר שלי הוא הטבע - מרחבי שדות ושמים צלולים, אור השמש השוטף ומכה בעוצמה חושפת; במפגשי הגושים הגדולים של שדה ושמים, של הר ושמים, נוצר עימות בין כוחות ביקום. עימותי כוח אלה בין מהויות - בין ממשי-חומרי לבין שקוף-רועד - מסמנים רגעים רגשיים או רוחניים”. ואכן, ברבים מבדיו של גרוס אפשר להבחין במאבק מתוח בין ”גושים גדולים” שממלאים את המרחב, כמו למשל בנוף מדברי, בשדה, מים, שמים, או בתכלת ולבן בוהק. הקו המפריד בין המאסות תוחם את פרישתם של שדות הצבע, ונוכחותו החד-משמעית מאנישה אותם. כל אחד ממשטחים אלה - התחומים כולם בבהירות, הרחוק כמו הקרוב - רווי בעוצמות המאזנות זו את זו עד כדי עידון. הקווים שעל בדים אלה - קווי האופק וקווי המפגש בין השדות - משוכים בהחלטיות ויחד עם זאת רוטטים למראה, לעין המסתכל המנסה למקם את עצמה ולהתערות בתחומים המוגדרים המסומנים באמצעותם. לאור יש תפקיד מרכזי בהפשטת המרחבים ובטעינתם באנרגיה: ”השמש החודרת לצבע מזככת וחושפת אותו לפאזה מסוימת. לכל צבע יש פאזה: עוצמות שונות, דרגות שונות של חשיפה לאור המסמנות רגעים רגשיים או רוחניים שונים. כל צבע מגיע לדרגת כוח אחרת כתוצאה מפעולת האור. השמש הישירה מהממת ויוצרת עולם של צלילות חדשה בצבע ובחומר. היא קובעת את פניו העליונים של הצבע ויוצרת בהם עצמם צלילות חדשה”. בציורים כמו שדות קיץ או שחר כחול, מטפל גרוס בשדות הצבע כחומר חשוף ועדין בצלילותו, כשהקווים הלבנים החוצים אותם מסמנים בנוף מעין מסלול או זרימה של לחש האדם. גבריאל תדמור, שרכש שתי עבודות אלה לאוסף מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, כותב עליהן: בשדות קיץ מצטמצמת עוד יותר הנוכחות האנושית, אך עדין ניתנת לתחושה: יום קיץ לוהט, שדה מעובד מוצף אור שמש בהיר, עטוף ורוגע, דממה עמוקה. שחר כחול, המופשטת שבין השתיים, מתייחסת באופן רופף בלבד לנוף. עם זאת, היא אוצרת בתוכה את תחושותיו של גרוס ביחס לטבע. מן הראוי לזכור את המשמעות הכפולה של המילה ’שחר’ בעברית: מחד משמעותה ’אפל’, ומאידך - ’אור’; הרגע שבו הלילה הופך לאור הוא נצח”
מרדכי עומר, מיכאל גרוס, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע”ש גניה שרייבר,
אוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עם מוזיאון תל-אביב לאמנות, 1993 , עמ’ 79 .
שמן על בד, 100X182 ס”מ,
חתום ומתוארך.
ספרות ותערוכה: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, שרה בריטברג-סמל, מרץ 1986 , עמ’ 128 (מצולם).
עוצמת המפגש עם הטבע מעוררת במיכאל גרוס דחפים כפייתיים כמעט להתמודד עם אותה ”מכה מהממת שמכריחה אותי לצייר”. גם אם דמות האדם נעדרת והציור מוקדש כולו לנוף, ההיבט האנושי-חווייתי נוכח בו במלוא עוצמתו, שכן גרוס נשאר מחויב לכל אורך דרכו האמנותית להעברת תחושותיו האישיות ביותר לנוכח הנוף, להשמעת הגוון האנושי של צלילי הנוף שנקלטו באוזנו הקשובה: ”אפשר לומר שהמורה הגדול ביותר שלי הוא הטבע - מרחבי שדות ושמים צלולים, אור השמש השוטף ומכה בעוצמה חושפת; במפגשי הגושים הגדולים של שדה ושמים, של הר ושמים, נוצר עימות בין כוחות ביקום. עימותי כוח אלה בין מהויות - בין ממשי-חומרי לבין שקוף-רועד - מסמנים רגעים רגשיים או רוחניים”. ואכן, ברבים מבדיו של גרוס אפשר להבחין במאבק מתוח בין ”גושים גדולים” שממלאים את המרחב, כמו למשל בנוף מדברי, בשדה, מים, שמים, או בתכלת ולבן בוהק. הקו המפריד בין המאסות תוחם את פרישתם של שדות הצבע, ונוכחותו החד-משמעית מאנישה אותם. כל אחד ממשטחים אלה - התחומים כולם בבהירות, הרחוק כמו הקרוב - רווי בעוצמות המאזנות זו את זו עד כדי עידון. הקווים שעל בדים אלה - קווי האופק וקווי המפגש בין השדות - משוכים בהחלטיות ויחד עם זאת רוטטים למראה, לעין המסתכל המנסה למקם את עצמה ולהתערות בתחומים המוגדרים המסומנים באמצעותם. לאור יש תפקיד מרכזי בהפשטת המרחבים ובטעינתם באנרגיה: ”השמש החודרת לצבע מזככת וחושפת אותו לפאזה מסוימת. לכל צבע יש פאזה: עוצמות שונות, דרגות שונות של חשיפה לאור המסמנות רגעים רגשיים או רוחניים שונים. כל צבע מגיע לדרגת כוח אחרת כתוצאה מפעולת האור. השמש הישירה מהממת ויוצרת עולם של צלילות חדשה בצבע ובחומר. היא קובעת את פניו העליונים של הצבע ויוצרת בהם עצמם צלילות חדשה”. בציורים כמו שדות קיץ או שחר כחול, מטפל גרוס בשדות הצבע כחומר חשוף ועדין בצלילותו, כשהקווים הלבנים החוצים אותם מסמנים בנוף מעין מסלול או זרימה של לחש האדם. גבריאל תדמור, שרכש שתי עבודות אלה לאוסף מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, כותב עליהן: בשדות קיץ מצטמצמת עוד יותר הנוכחות האנושית, אך עדין ניתנת לתחושה: יום קיץ לוהט, שדה מעובד מוצף אור שמש בהיר, עטוף ורוגע, דממה עמוקה. שחר כחול, המופשטת שבין השתיים, מתייחסת באופן רופף בלבד לנוף. עם זאת, היא אוצרת בתוכה את תחושותיו של גרוס ביחס לטבע. מן הראוי לזכור את המשמעות הכפולה של המילה ’שחר’ בעברית: מחד משמעותה ’אפל’, ומאידך - ’אור’; הרגע שבו הלילה הופך לאור הוא נצח”
מרדכי עומר, מיכאל גרוס, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע”ש גניה שרייבר,
אוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עם מוזיאון תל-אביב לאמנות, 1993 , עמ’ 79 .
הערכת מחיר: $10,000 - $15,000
נמכר ב: 10000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche