מכירה: Auction 148 תאריך המכירה: 02.02.2013 Item: 45

גרשון קניספל

לשכת העבודה, 1956-1959 , שמן על בד, 190X356 ס”מ, חתום ומתוארך. קניספל בגר את ”בצלאל החדש”, שבהנהלת ארדון, בשנת 1954, וכשהוא חזר לעירו, חיפה,החל לארגן פעילות אמנותית חיפאית שבסימן ריאליזם המגויס לאידיאלים הומניסטיים שברוח השמאל דאז, ממפ”ם שמאלה. כבר באותה שנה הציג קניספל בתערוכה כללית בבית דיזנגוף )מוזיאון תל אביב( ציור ענק בצבעי שמן על בד, ”רחוב בדמדומי שקיעה” (186X135 ס”מ): קומפוזיציה של ארכי-טיפוסים חברתיים המיוצגים לאורך רחוב עירוני, תמונה ריאליסטית מלנכולית, שרוחה וגווניה האפורים תכולים מזכירים את לוח הצבעים של בן שאהן, הריאליסטן החברתי האמריקאי. שנתיים מאוחר יותר, שב ויישם גרשון קניספל את העיקרון הקומפוזיציוני הזה, ביחד עם שפתו הריאליסטית מלנכולית המונו-כרומית, על ציורו השאפתני והנודע מכול בתנועת הריאליזם החברתי הישראלי של שנות ה- 50 : ”לשכת עבודה” (שמן על בד, 345X190 ס”מ, אוסף מוזיאון חיפה לאמנות). הציור עורר שערורייה מרגע הצגתו ב-1957 בתערוכה בחיפה: ”...צעק מזכיר לשכת העבודה החיפאית לעבר הצייר גרשון קניספל [... ’אתה מצייר בשביל מוסקבה, אצלנו אין לשכות עבודה כאלה, זוהי תעמולה!’.” (העולם הזה, מס’ 1023 , 22.5.1957 ). נתבונן בציור: רחוב. יום חורף קודר (לפי בגדי הנוכחים והעץ בשלכת). ברקע מימין, שער לשכת העבודה סגור. מנעול תלוי על בריחו. מלפניו, בקַדמה, כשפניו אלינו, יושב אחמד, פועל ערבי מובטל (קניספל העניק לו את השם ”אחמד”). משמאל, לידו, עומדים שלושה מובטלים נוספים, עולים חדשים, האחד בלבוש צפון-אפריקאי מסורתי, אך גם השניים הנוספים, במעילים, נראים מזרחיים. במרכז הציור, מאחור - סמוך לקיר הלשכה וחלונה המסורג, יושב מובטל (על מדרגה? ארגז?), קסקט לראשו, מכונס בתוך עצמו. שלושה פועלים חסרי-עבודה נוספים ניצבים משמאל במעיליהם, אחד מהם, קרוב אלינו, מעשן וגופו בחצי צדודית. בקצה השמאלי של הציור ניצבת נערה יחפה, לבושה בשמלה דלה ובזרועותיה תינוקת. גוֹני הציור מונוכֿרומיים, בין תכלת ולבן, חום ושחור. לאורך השנים, שמר קניספל ברשותו גרסה מוקטנת של הציור (91X160 ס”מ), שאותה הגדיר כמתווה לציור השמן הגדול. מה מייחד את הגרסה המוקטנת? ראשית, קווי המתאר רכים יותר, הגוונים תכלכלים ובהירים יותר, חלון הלשכה הוחלף בקיר לבנים, ומעל לכול - דמותו של כלב לבן מוקמה במרכז הציור, מתחת למובטל היושב מכונס בעצמו. הוספתו או החסרתו של הכלב משמעותית: ללא ספק, נוכחותו גודשת את הקומפוזיציה בצפיפות יתרה, וניתן להבין מדוע הוא נגרע בגרסה הסופית. יחד עם זאת, בבחינת דימוי, לכלב מרכזיות מטפורית: כי הכלב של קניספל הוא ”כלב ערבי”, חסר בית, המיוצג כנובח ותוקפני. הכלב מסמל אפוא את ה”אחר”, הדחוי, הנרדף והאנטגוניסט, תמציתם של כל הפועלים - יהודים וערבים - העניים והמובטלים המאכלסים את התמונה. ואז בא סיפור הגרסה השלישית והנוכחית של ”לשכת עבודה”, זו שצוירה בברזיל ב- 1964 לאחר מהומות ואדי-סאליב: בולטים בה הגוונים המוארים יותר והסורג המוטל על הארץ. סמלי המהומה האלימה. לאלה נוסף גם שער ברזל גדול שנעקר אף הוא מאן-שהוא, שנשען על הכותל במרכז הציור, מימין למובטל היושב. והנה הכלב, הזכור לטוב, שחזר לתמונה. אלא שהכלב צמוק יותר (צלעותיו נראות לעין) ופיו פעור כמו היה כלב-שוטה ונגוע בכלבת. אני נוטה להניח, שקניספל קרא את כלב חוצות של עגנון, אותו פרק עצמאי מתוך תמול שלשום, שפורסם בספריית פועלים עוד ב - 1950, ואולי אף הכיר את מאמרו של ברוך קורצווייל - ”בלק, הכלב הדמוני”, שפורסם לראשונה בהארץ ב- 8.2.1946 . כאן תואר הכלב המשוגע כסמל דמוני ה”עולה לדרגת סמל מחריד” וכ”סמל לתאווה, לעבירה, לכוחות קדומים, להשתוללות היצרים, לטירוף, לשיגעון”. דומה, שמהומות ואדי-סאליב תרמו להקצנת המחאה וההתראה בציור ”לשכת העבודה”. ”הכלב המשוגע”, שעיצב קניספל במרכז, נושא בשורת אלימות אי-רציונאלית ובלתי-ניתנת לשליטה. הכלב מסמל את הפוטנציאל המהפכני המסוכן שטומנת המציאות החברתית של העוני והדיכוי, בין ברמת מעמד העובדים ובין ברמת המיעוטים. השערים והסורגים העקורים אינם אלא ביטוי ראשון של הפיכת ה”בכוח” ל”בפועל”, והתנוחות הסטאטיות של היושבים והעומדים בציור אינן אלא שקט שלפני הסערה. השוואת הכלב בציור הנוכחי לכלב היושב ב”רחוב בדמדומי שקיעה” - כלב מבוית, יושב, גופו מלא - תדגיש את סמליות החיה ב”לשכת העבודה” גרסה ג’. עתה, משחזר הציור ארצה מברזיל, הוא עשוי להלום את המחאה החברתית הישראלית, ההולכת ונמוגה תחת מכבש העייפות והאפתיה של הציבור המותש. גם אחמד, שעודנו יושב בפינה הימנית ברגליים פשוקות, ספק רב כמה זמן יתמיד כך בישיבתו הפאסיבית. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $40,000 - 60,000

נמכר ב: 46000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: גרשון קניספל

גרשון קניספל נולד בשנת 1932 בגרמניה ועלה ארצה בשנת 1935. הוא למד בבצלאל, בין היתר בהנחייתו של מרדכי ארדון. קניספל מזוהה ביותר עם זרם הריאליזם החברתי שהתגבש בישראל בשנות החמישים. בהשראת ארדון, אשר עודד את תלמידיו לתעד את סביבתם הקרובה, יצא קניספל לרחובות, לשכונות העוני וצייר בסגנונו הריאליסטי ציורים בעלי אופי חברתי מובהק. שיקוף המציאות נעשה בסגנון ריאליסטי אך עולה על הבד דרך נקודת מבטו הפוליטית של האמן. לעתים קרובות צייר גרשון קניספל על גבי בדים גדולי ממדים וברפרטואר שלו כמה וכמה סצנות רחוב מונומנטאליות הנחשבות ליצירות מכוננות בכרונולוגיה של הריאליזם החברתי הישראלי, ביניהם ”לשכת העבודה” ו”רחוב בדמדומי שקיעה” (1953),

גרשון קניספל

פריטים דומים: