מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 198 תאריך המכירה: 15.12.2024 Item: 94

אביגדור סטימצקי

ללא כותרת, 1959,
שמן על בד, 54×73 ס"מ,
חתום.
אביגדור סטימצקי נולד באודסה בשנת 1908 ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1921. בשנת 1926 התקבל ללימודים בבצלאל יחד עם אריה ארוך, משה קסטל, יחזקאל שטרייכמן ואחרים. במהלך השנים הקים סטימצקי מספר קבוצות חשובות, בינהן אופקים חדשים, ייסד בית ספר וזכה במספר פרסים כגון פרס דיזנגוף (1941, 1956), פרס מאיר שרמן (1973) ופרס סנדברג (1976). עבודה זו של סטימצקי, אשר סוחפת בקומפוזיציה מרכזית וסוערת, יחד עם הנחות צבע גסות אופייניות מסמנות את סוף שנות ה-50 ביצירותיו – סוף של המהלך מצורני למופשט, בו מתגבש סטמצקי כאמן בוגר. הסדר מתחיל להיבנות באמצעות החלוקה שבין סטאטיות לתנועה, כתמים כהים לבהירים ואף בין צורות מופשטות לאלו המדמות צורות קיימות: "…1959-1960 מדגימים היטב מהי ההפשטה שסטימצקי חתר להגשים. מן השניים סולק כל רמז למציאות." ("אביגדור סטמצקי", עמוד 71, 1993, סטימצקי ומוזיאון תל אביב לאמנות). בעבודה המוצגת, המותארכת לשנת 1959 ניתן לזהות קו מנחה מעוגל אשר נע מן הפינה הימנית העליונה עד לפינה השמאלית התחתונה-מהקומפוזיציות הדינמיות הראשונות בכל עבודותיו(!) של סטימצקי. התיאטרליות במגמת ההפשטה של סטימצקי הוגדרה כ"מלחמה של שכל ורגש", אף על פי שהוא עצמו הגדיר זאת קצת אחרת ("אני בא לתמונה מתוכנן. יש לי אמת מסוימת אותה אני רוצה לומר ואני רואה אותה לפני. אך היסוד האמוציונלי חזק אצלי מן התכנון"). הסדר המופר מנצח בציורו של סטימצקי, בהשראת ציוריו של בראק (ולאו דווקא פיקאסו, אמן הסדר המופרע)- את תהליך ההפשטה חווה סטימצקי כמאבק אינדיווידואלי: הערך של עבודה כזו לא היה מובן מאליו בעיני האמן, אלא ניזון מן המתח שבין המציאות להפשטתה. סטימצקי טוען כי נהפך מצייר של נושא לצייר של צורה, צבע ושטח. משמעותה האמיתית של ההפשטה בציוריו של סטימצקי היא אותה תחושת שחרור וחופש כאשר הצייר מצייר "כפי שהוא חושב שהוא צריך לצייר… מבלי לשים לב על איזה 'כיסא סגנוני' הוא יושב". סטימצקי ניצב ביצירה זו כאינדיוודואל מול הבד, ללא משענתה של המציאות. (שרה ברייטברג, שם, 4 Theories of Modern Art, p. 555-561, Chipp)

הערכת מחיר: $7,000 - $10,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אביגדור סטימצקי

אביגדור סטימצקי נולד ב- 1908 בעיר אודסה ובשנת 1921 עלה עם משפחתו לישראל. בשנת 1926 התקבל ללימודים בבצלאל, שם למד יחד עם אריה ארוך, משה קסטל, יחזקאל שטרייכמן ואחרים. בשנת 1929 החל ללמוד ב"סטודיה לציור" של יצחק פרנקל אשר שם דגש על ערכי המודרניזם והדגיש את השימוש בצבע כערך אמנותי מרכזי. בשנת 1930 נסע סטימצקי לפריז, למשך שנה. בתקופה זו הושפע רבות מאסכולת פריז וציוריו צויירו בעיקר בצבעי שמן, בהם הצבעים כבדים, דשנים וחמים, והנושאים היו פיגורטיביים בעיקרם תוך הדגשת הנופים והפורטרטים. עם שובו של אביגדור סטימצקי לארץ, הוא ייסד את קבוצת "מסד" וב-1939 הציג תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב. החל משנות ה-40 המוקדמות ובשנות ה-50 היה סטימצקי בין האמנים המרכזיים שעסקו בפיתוח הציור המופשט הלירי. בתקופה זו הקים את בית הספר "הסטודיה" יחד עם יחזקאל שטרייכמן ושניהם היו ממקימי קבוצת "אופקים חדשים", שם היה אחד מהאמנים הבולטים בקבוצה. בשנים אלו הרבה סטימצקי לצייר בצבעי מים בסולם גוונים פסטלי בהיר, שמתוכו מבליחים מפעם לפעם צבעים עזים ועם הזמן פינה הציור הפיגורטיבי את מקומו לציור מופשט עד להפשטה גמורה. החל מסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60 וה-70 הפך הציור של סטימצקי למופשט למרות שלעיתים עדיין הופיעו בתוכו רמזים פיגורטיביים. הוא עשה בציוריו שימוש רב יותר ויותר בצבעי שמן בהירים ושקופים במקביל לצבעי המים. בתחילת שנות ה-70 נראה אלמנט נוסף לציוריו, והוא גירי הפסטל, איתם עלה על צבעי המים, ועליהם עלה בצבעי שמן, כאשר גירי הפסטל מהווים מעין שכבה מחברת בין צבעי המים לצבעי השמן. אביגדור סטימצקי זכה בפרסים על יצירתו: פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1941, 1956), פרס ראשון בתערוכת מגדל דוד, ירושלים (1967), פרס מאיר שרמן מטעם מוזיאון ישראל (1973), פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל (1976) ועוד.