מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 192 תאריך המכירה: 10.09.2023 Item: 213
יצחק דנציגר
כבשי הנגב, 1955 ,
ברונזה, 10X18 ס"מ, 8X17.5 ס"מ,
חתום.
ספרות ותערוכה: יצחק דנציגר,
מוזיאון תל אביב לאמנות, ספט' – אוק' 1996 ,
פרופ' מרדכי עומר, עמ' 168 (מצולם).
מקור: אוסף בטי וסם דובינר.
במסעותיו של דנציגר בימי מלחמת העולם השנייה ברחבי הנגב נולד בו הרעיון לרשום ולפסל את הכבשה. בסיוריו בסביבות כפר ירוחם נראו בעיניו אותן חיות מבויתות הצמודות לאיש המדבר, כאוהל, ורגליהן – כיתדות. הנוף המדברי ודרך ההסתגלות של החי בגבולותיו העלו את הצורך לחבר את החיה עם הנוף ולהופכה לצורה דמויית מדרון של ואדי, שהאוהל נצמד אליו עד ללא הכר. כשהוצגו כבשים בתערוכת "אופקים חדשים״ ב 1956- , העיר מרסל ינקו לדנציגר : "מעניינת המפה הטופוגרפית שלך”. באותה שנה הוזמן דנציגר על ידי האדריכל אברהם יסקי להכין עבודה לבניין קפלן שבקריית האוניברסיטה העברית בגבעת רם. הפסל הציע להציב את הכבשים בחצר פנימית שבמפלס התחתון של הבניין, במעבר מהחלל הסגור אל החלל הפתוח, בין האפלולית לבין האור – על פי מסורת הבנייה הים תיכונית (ההצעה לא מומשה). ויליאם צ'סייץ, דאז האוצר לאמנות בת זמננו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שביקר בארץ ב 1963- כדי להכין את התערוכה "אמנות ישראל 1964 ", סיכם לאחר ביקורו בסטודיו של דנציגר: "בין היתר בהשפעתו של דנציגר, נולדה תפיסה חדשה של צורה וחלל מהפרחתה של שממת הנגב המדברי. תפיסות חדשות אלו, שעודן ברובן בלתי ממומשות וקיימות רק ברישומים קטנים או על גבי שולחנות השרטוט, ממזגות פיסול עם אדריכלות ועם טבע, שימושיות עם צורה צרופה, כדוגמת מגדלי המים יצוקי הבטון המזוין, מגדלי מים חמורים אך יפים, המפרים בנוף הישראלי. פסליו של דנציגר, מברזל ומאבן, החמורים ללא פשרות, מבטאים את בשורת האמנות החדשה. כבשי הנגב, פסל ומקלט כאחד, שנוצר זה עתה, מסמל את גישתו זו". כבשים היא יצירה העומדת על גבול "פסל כאובייקט” ו"פסל כעבודה סביבתית". אפשר לראות אותה גם כפסל וגם כמבנה נוף, כחלק מהסביבה שבה היא ניצבת. נקודת המוצא לעשייתה היתה ההתייחסות לנוף (סיוריו של דנציגר עם פלוגת הפלמ”ח בנגב). הכבשה שייכת לאדם, שייכת לתרבות, ועם זאת – כפי שדנציגר רואה אותה – מוצאת את מחייתה באזורי המרעה הטבעי שבשולי המדבר, תוך התמזגות בנוף, עד שגם בתנועתה (ביחיד ובעדר) קשה להבחין בינה לבין הנוף. לעין המתבונן מרחוק, תנועתם של עדרים כמעט אינה מורגשת, ומי שמשתקע בצפייה בכבשים עשוי להגיע למעיין מצב היפנוטי. התנועה ישנה ואיננה בעת ובעונה אחת. דנציגר ראה בכבשה את הגבול ואת נקודת המפגש בין הטבע לבין התרבות.
ברונזה, 10X18 ס"מ, 8X17.5 ס"מ,
חתום.
ספרות ותערוכה: יצחק דנציגר,
מוזיאון תל אביב לאמנות, ספט' – אוק' 1996 ,
פרופ' מרדכי עומר, עמ' 168 (מצולם).
מקור: אוסף בטי וסם דובינר.
במסעותיו של דנציגר בימי מלחמת העולם השנייה ברחבי הנגב נולד בו הרעיון לרשום ולפסל את הכבשה. בסיוריו בסביבות כפר ירוחם נראו בעיניו אותן חיות מבויתות הצמודות לאיש המדבר, כאוהל, ורגליהן – כיתדות. הנוף המדברי ודרך ההסתגלות של החי בגבולותיו העלו את הצורך לחבר את החיה עם הנוף ולהופכה לצורה דמויית מדרון של ואדי, שהאוהל נצמד אליו עד ללא הכר. כשהוצגו כבשים בתערוכת "אופקים חדשים״ ב 1956- , העיר מרסל ינקו לדנציגר : "מעניינת המפה הטופוגרפית שלך”. באותה שנה הוזמן דנציגר על ידי האדריכל אברהם יסקי להכין עבודה לבניין קפלן שבקריית האוניברסיטה העברית בגבעת רם. הפסל הציע להציב את הכבשים בחצר פנימית שבמפלס התחתון של הבניין, במעבר מהחלל הסגור אל החלל הפתוח, בין האפלולית לבין האור – על פי מסורת הבנייה הים תיכונית (ההצעה לא מומשה). ויליאם צ'סייץ, דאז האוצר לאמנות בת זמננו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שביקר בארץ ב 1963- כדי להכין את התערוכה "אמנות ישראל 1964 ", סיכם לאחר ביקורו בסטודיו של דנציגר: "בין היתר בהשפעתו של דנציגר, נולדה תפיסה חדשה של צורה וחלל מהפרחתה של שממת הנגב המדברי. תפיסות חדשות אלו, שעודן ברובן בלתי ממומשות וקיימות רק ברישומים קטנים או על גבי שולחנות השרטוט, ממזגות פיסול עם אדריכלות ועם טבע, שימושיות עם צורה צרופה, כדוגמת מגדלי המים יצוקי הבטון המזוין, מגדלי מים חמורים אך יפים, המפרים בנוף הישראלי. פסליו של דנציגר, מברזל ומאבן, החמורים ללא פשרות, מבטאים את בשורת האמנות החדשה. כבשי הנגב, פסל ומקלט כאחד, שנוצר זה עתה, מסמל את גישתו זו". כבשים היא יצירה העומדת על גבול "פסל כאובייקט” ו"פסל כעבודה סביבתית". אפשר לראות אותה גם כפסל וגם כמבנה נוף, כחלק מהסביבה שבה היא ניצבת. נקודת המוצא לעשייתה היתה ההתייחסות לנוף (סיוריו של דנציגר עם פלוגת הפלמ”ח בנגב). הכבשה שייכת לאדם, שייכת לתרבות, ועם זאת – כפי שדנציגר רואה אותה – מוצאת את מחייתה באזורי המרעה הטבעי שבשולי המדבר, תוך התמזגות בנוף, עד שגם בתנועתה (ביחיד ובעדר) קשה להבחין בינה לבין הנוף. לעין המתבונן מרחוק, תנועתם של עדרים כמעט אינה מורגשת, ומי שמשתקע בצפייה בכבשים עשוי להגיע למעיין מצב היפנוטי. התנועה ישנה ואיננה בעת ובעונה אחת. דנציגר ראה בכבשה את הגבול ואת נקודת המפגש בין הטבע לבין התרבות.
הערכת מחיר: $8,000 - $12,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche