מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית תאריך המכירה: 21.01.2023 Item: 19
רות שלוס
נשים במעברה, 1963 ,
שמן על בד, 139X198 ס"מ,
חתום ומתוארך.
מקור: עיזבון האמנית.
מן המפורסמות היא רגישותה של רות שלוס ל"סוציאלי" ולמקופחים, ויותר מכל לנשים, ויותר מכל הנשים – לאימהות, ויותר מכל האימהות – לאימהות פלסטינאיות או מזרחיות … השתיים צופות קדימה במבט נטול תקווה ובפאסיביות. רות שלוס מבקשת לבטא אמפטיה לשתיים אלו ולכל מי שהן מייצגות, ובה בעת, לנסוך חוט מלנכולי לא דק על נוף עירוני זה של עוני ושל צמד פשוטות-העם, שנוכחותן האסתטית הכובשת אינה אלא אמצעי נוסף במהלך ההומאניסטי של הציירת. הווירטואוזיות הרישומית של שלוס אינה ניתנת להצנעה – היא זועקת מכל קו בוטח, חד(דוקר, פוצע, שורט) של הציירת, ואפילו מאותו שרבוט מופשט במרכז הציור, המבטא, אם לא את כוחות הכאוס המאיימים על דיירי השכונה, כי אז את הזעם העצור בהם ובלב האמנית המגויסת לאתוס החברתי … הגוונים האפורים המלנכוליים מתמזגים בבז’ים-צהובים הבהירים, התורמים לאווירת ה"מדבריות", שממקמת אותנו, מן הסתם, באחת מעיירות הדרום. ועוד איזון: בין הריאליסטי לבין המופשט: רות שלוס, מ"אימהות" הריאליזם החברתי בישראל של שחר שנות ה- 50 , יודעת להתפשר עם ערכי המודרנה המופשטים והיא מוותרת על פרטים אנטומיים, על פרטים ארכיטקטוניים ועל עומק תלת- ממדי, תוך שמאחדת אדמה ושמים בערטילאיות משותפת, הנתמכת על ידי גל חורבה או גרוטאות משמאל. אותה צהבהבות מדברית אינסופית שברקע חלה על השמים כעל הארץ והיא מרוקנת את הרקיע מכל תקוות גאולה טרנסצנדנטיות. המטריאליזם האתיאיסטי של שלוס אינו מבטיח ישועה אלוהית לדמויותיה, והוא תומך בריאליזם הבסיסי של הציור.
גדעון עפרת
שמן על בד, 139X198 ס"מ,
חתום ומתוארך.
מקור: עיזבון האמנית.
מן המפורסמות היא רגישותה של רות שלוס ל"סוציאלי" ולמקופחים, ויותר מכל לנשים, ויותר מכל הנשים – לאימהות, ויותר מכל האימהות – לאימהות פלסטינאיות או מזרחיות … השתיים צופות קדימה במבט נטול תקווה ובפאסיביות. רות שלוס מבקשת לבטא אמפטיה לשתיים אלו ולכל מי שהן מייצגות, ובה בעת, לנסוך חוט מלנכולי לא דק על נוף עירוני זה של עוני ושל צמד פשוטות-העם, שנוכחותן האסתטית הכובשת אינה אלא אמצעי נוסף במהלך ההומאניסטי של הציירת. הווירטואוזיות הרישומית של שלוס אינה ניתנת להצנעה – היא זועקת מכל קו בוטח, חד(דוקר, פוצע, שורט) של הציירת, ואפילו מאותו שרבוט מופשט במרכז הציור, המבטא, אם לא את כוחות הכאוס המאיימים על דיירי השכונה, כי אז את הזעם העצור בהם ובלב האמנית המגויסת לאתוס החברתי … הגוונים האפורים המלנכוליים מתמזגים בבז’ים-צהובים הבהירים, התורמים לאווירת ה"מדבריות", שממקמת אותנו, מן הסתם, באחת מעיירות הדרום. ועוד איזון: בין הריאליסטי לבין המופשט: רות שלוס, מ"אימהות" הריאליזם החברתי בישראל של שחר שנות ה- 50 , יודעת להתפשר עם ערכי המודרנה המופשטים והיא מוותרת על פרטים אנטומיים, על פרטים ארכיטקטוניים ועל עומק תלת- ממדי, תוך שמאחדת אדמה ושמים בערטילאיות משותפת, הנתמכת על ידי גל חורבה או גרוטאות משמאל. אותה צהבהבות מדברית אינסופית שברקע חלה על השמים כעל הארץ והיא מרוקנת את הרקיע מכל תקוות גאולה טרנסצנדנטיות. המטריאליזם האתיאיסטי של שלוס אינו מבטיח ישועה אלוהית לדמויותיה, והוא תומך בריאליזם הבסיסי של הציור.
גדעון עפרת
הערכת מחיר: $10,000 - $15,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: רות שלוס
רות שלוס נולדה בעיר נירנברג שבגרמניה בשנת 1922 למשפחת סוחרים אמידים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלתה עם משפחתה לארץ ישראל ב-1937 והם התיישבו בכפר שמריהו. שלוס למדה עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות בבצלאל שבירושלים בין השנים 1938-1941. בתקופה זו בירושלים הייתה חלק מתנועת הנוער ''השומר הצעיר'', שם התפתחה האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלה. ב-1946 שלוס השתתפה בקורס ציור לאמני הקיבוץ הארצי, בהדרכתם של יוחנן סימון ומרסל ינקו. האמנית המשיכה את לימודיה באמנות ב-1949 באקדמיה "גראנד שומייר" שבפריז.
האמנית גילתה רגישות לנושאים חברתיים ותיארה אותם רבות ביצירותיה. אמנותה מאופיינת בקומפוזיציות אקספרסיביות. המעורבות החברתית שלה השתקפה באמנותה וניתן להבין באמצעות זאת את תפיסת עולמה. שלוס נחשבת בעיני המבקרים לאמנית מחאה. דבקה במטרתה ובעמדותיה הפוליטיים. האמנית לא השתייכה לקבוצת ''אופקים חדשים'' שייצגו את המופשט הישראלי ושהתנגדו נמרצות לרעיון ולסגנון של ציירי המחאה. לאמנית היה חשוב להעביר מסר חברתי דרך אמנותה ובדרך זו דבקה בכל שנות פעילותה האמנותית.
זרם הריאליזם החברתי פעל במקביל לתנועת ''אופקים חדשים'' שנמנעו מציור בעל מסר חברתי באמנות והעדיפו את הציור המופשט והאישי לעומת העיסוק הריאליסטי החברתי. רות שלוס השתייכה לקבוצת ''האמנים המוחים'', אמנים אשר שיקפו מציאות שנראית להם מעוותת ולא צודקת עם ביקורת חברתית. הם הכניסו מודעות מעמדית וביקורתית בעת שיקוף החברה ביצירותיהם. עולמה הציורי של שלוס מתאר עוול סוציאלי. היא תיארה את הצד המקופח של החברה, למשל פועלים, מעברות, הפגנות ובמיוחד נשים ואימהות. דמות האם הוצגה כסמל למחאה אילמת נגד עוולות המלחמה.
לשלוס סגנון ציור ריאליסטי המתאר לרוב את הצד המדוכא והמוחלש של החברה. התיאורים שמופיעים ביצירתה מציגים את הצד הרע של החברה, את הצד האפל של האנושות. האדם והחברה עומדים תמיד במרכז עבודותיה. שלוס מרבה לצייר ילדים, קשישים, נשים, פליטים ובעלי חיים עם מבע אקספרסיבי.
שלוס זכתה במדליית כסף, בתערוכה בינלאומית בלייפציג, גרמניה (1965). כמו כן זכתה במלגת שהייה מטעם קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת (1977).
פריטים דומים:
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche