מכירה: 182 תאריך המכירה: 30.10.2021 Item: 140
מיכל נאמן
, Show it, it shows
שמן על בד, 150X120 ס"מ,
חתום.
כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת 2014 ומהאמניות המשפיעות ביותר הפועלות כיום בישראל. נאמן נולדה בקבוצת כנרת בשנת 1951 , לאחר שסיימה את בית הספר היסודי עברה משפחתה להתגורר בלוד ובתקופה זו החלה להתמקצע בתחום הציור. לאחר התיכון המשיכה את לימודיה במדרשה למורים לאמנות בתל אביב (כיום בית ברל), בין השאר אצל האמן רפי לביא, ובמקביל המשיכה ללימודים אקדמיים בתולדות האמנות ובספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1974 יצרה את אחת העבודות האיקוניות של שנות ה-70 . כשהציבה בחוף ימה של תל אביב שני שלטים ובהם הכיתוב "העיניים של המדינה" – ציטוט מדברי חייל שהשתתף בכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, אשר הסביר בריאיון טלוויזיה את חשיבות המוצב בפסגת ההר. "רציתי להדהד את המשפט הזה, ולתת לו להדהד על שפת הים, שזה הגבול המערבי שלנו", היא אומרת. נאמן קושרת באמצעות צירוף מילים פשוט לכאורה בין הגוף למקום. בשנים האלה פיתחה נאמן את השפה הציורית-חזותית הייחודית שלה, קולאזים של טקסטים וצילומים, חלקם מקוריים וחלקם מתוך התרבות. נאמן חותכת ופוצעת ואז מאחה את הדימוי והשפה ומציגה לפינוי יצור כלאיים דימוי שהוא מילה ומילה שהיא דימוי. מעניין להזכיר בהקשר הזה עבודות כגון "שפת ארנבת", "גדי בחלב אמו- ארץ אוכלת יושביה" או "זלמן שושנה".
החל מתחילת שנות ה-80 החלו העבודות של נאמן להיות גדולות יותר, לעיתים תוך התפזרות על מספר בדים או לוחות עץ המרכיבים את היצירה. בעבודות אלה הצירוף שפן ברווז שלקוח מכתביו של ויטגשטיין עובר לקדמת הבמה. בשנת 1982 נבחרה נאמן לייצג את ישראל בביאנלה בוונציה עם תמי גטר, ושנה אחר כך הציגה תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב. בשנות ה-90 פיתחה נאמן גוף עבודות בטכניקה המבוססת על יצירת "גריד" מסרט הדבקה. בשנת 1999 הציגה תערוכה יחיד מסדרת המסקינטייפ במוזיאון תל אביב לאמנות. נאמן מסבירה: "בהתחלה התכוונתי להסיר את המסקינטייפ, אבל מרגע שהשארתי אותו, קיבלתי פני שטח שתחתם מסתתר ציור סודי. הכתמים והנזילות שעל פני התמונה מופיעים כמו חבּורות על עור או כתובות על קיר". דימוי מעניין המופיע בעבודותיה של נאמן החל מסוף שנות ה- 70 הוא הארנב והברווז- דימוי השאוב מספרו "חקירות פילוסופיות" של לודוויג ויטגנטיין. האשליה האופטית נראית גם כברווז וגם כארנבת (כאשר האוזניים הזקופות של הארנבת הופכות להיות המקור של הברווז) מאפשרת לצופה לעבור בין פרשנויות שונות של מראה עיניו תוך כדי צפייה באשליה.
העבודה "השועל והענבים" היא אחת המוקדמות במה שהפך ל"סדרת השועלים", בשנים 1987-89 . ועל כך מספרת מיכל: "רוב הבדים היו אורכיים וכל בד פוצל ל"פנלים" אורכיים, בין שניים לשלושה, נוצרה חלוקה פנימית, מסגור בתוך מסגור. בצד שמאל שורטטו מגזרות של גופיות או ווסטים, מעין טורסו, חצי גוף עליון של חייטים״. האסוציאציה הרחוקה היא לגזרות הלבוש של הצייר הדגול אריה ארוך. הגזרות צפו או שורטטו מתוך דגם משבצות בשחור לבן או בצבעים מגוונים, מין זליגה מטקסטורה של משבצות שכל אחת היא ריבוע קטנטן שמהדהד את המרובע הגדול של הבד כולו. בעמודה אחרת הופיע מעין איור של משלים, בדרך כלל של הסצנה הידועה על השועל שעיניו חומדות את הענבים שמחוץ להישג ידו. המסורת היהודית אומרת שהיו אלפי משלי שועלים בספר האגדה ולא שרדו. הסיפור הדידקטי על החמדנות של כתם האור (glanz בגרמנית) מתלכד עם הסיפור הפסיכואנליטי הפרוידיאני על היות כתם האור מבע משתוקק וערמומי במופעיו ומתלכד גם עם המבט שנותן הצופה במעשה הציור. העין השועלית מוכה בסנוור צהוב. לראות ולא לראות בעת ובעונה אחת". עד היום הוצאו למכירה בבתי המכירות בארץ ובעולם 96 יצירות שמן על בד של מיכל נאמן ומתוכן רק 3 עבודות מסדרת השועלים.
שולמית נוס
שמן על בד, 150X120 ס"מ,
חתום.
כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת 2014 ומהאמניות המשפיעות ביותר הפועלות כיום בישראל. נאמן נולדה בקבוצת כנרת בשנת 1951 , לאחר שסיימה את בית הספר היסודי עברה משפחתה להתגורר בלוד ובתקופה זו החלה להתמקצע בתחום הציור. לאחר התיכון המשיכה את לימודיה במדרשה למורים לאמנות בתל אביב (כיום בית ברל), בין השאר אצל האמן רפי לביא, ובמקביל המשיכה ללימודים אקדמיים בתולדות האמנות ובספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1974 יצרה את אחת העבודות האיקוניות של שנות ה-70 . כשהציבה בחוף ימה של תל אביב שני שלטים ובהם הכיתוב "העיניים של המדינה" – ציטוט מדברי חייל שהשתתף בכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, אשר הסביר בריאיון טלוויזיה את חשיבות המוצב בפסגת ההר. "רציתי להדהד את המשפט הזה, ולתת לו להדהד על שפת הים, שזה הגבול המערבי שלנו", היא אומרת. נאמן קושרת באמצעות צירוף מילים פשוט לכאורה בין הגוף למקום. בשנים האלה פיתחה נאמן את השפה הציורית-חזותית הייחודית שלה, קולאזים של טקסטים וצילומים, חלקם מקוריים וחלקם מתוך התרבות. נאמן חותכת ופוצעת ואז מאחה את הדימוי והשפה ומציגה לפינוי יצור כלאיים דימוי שהוא מילה ומילה שהיא דימוי. מעניין להזכיר בהקשר הזה עבודות כגון "שפת ארנבת", "גדי בחלב אמו- ארץ אוכלת יושביה" או "זלמן שושנה".
החל מתחילת שנות ה-80 החלו העבודות של נאמן להיות גדולות יותר, לעיתים תוך התפזרות על מספר בדים או לוחות עץ המרכיבים את היצירה. בעבודות אלה הצירוף שפן ברווז שלקוח מכתביו של ויטגשטיין עובר לקדמת הבמה. בשנת 1982 נבחרה נאמן לייצג את ישראל בביאנלה בוונציה עם תמי גטר, ושנה אחר כך הציגה תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב. בשנות ה-90 פיתחה נאמן גוף עבודות בטכניקה המבוססת על יצירת "גריד" מסרט הדבקה. בשנת 1999 הציגה תערוכה יחיד מסדרת המסקינטייפ במוזיאון תל אביב לאמנות. נאמן מסבירה: "בהתחלה התכוונתי להסיר את המסקינטייפ, אבל מרגע שהשארתי אותו, קיבלתי פני שטח שתחתם מסתתר ציור סודי. הכתמים והנזילות שעל פני התמונה מופיעים כמו חבּורות על עור או כתובות על קיר". דימוי מעניין המופיע בעבודותיה של נאמן החל מסוף שנות ה- 70 הוא הארנב והברווז- דימוי השאוב מספרו "חקירות פילוסופיות" של לודוויג ויטגנטיין. האשליה האופטית נראית גם כברווז וגם כארנבת (כאשר האוזניים הזקופות של הארנבת הופכות להיות המקור של הברווז) מאפשרת לצופה לעבור בין פרשנויות שונות של מראה עיניו תוך כדי צפייה באשליה.
העבודה "השועל והענבים" היא אחת המוקדמות במה שהפך ל"סדרת השועלים", בשנים 1987-89 . ועל כך מספרת מיכל: "רוב הבדים היו אורכיים וכל בד פוצל ל"פנלים" אורכיים, בין שניים לשלושה, נוצרה חלוקה פנימית, מסגור בתוך מסגור. בצד שמאל שורטטו מגזרות של גופיות או ווסטים, מעין טורסו, חצי גוף עליון של חייטים״. האסוציאציה הרחוקה היא לגזרות הלבוש של הצייר הדגול אריה ארוך. הגזרות צפו או שורטטו מתוך דגם משבצות בשחור לבן או בצבעים מגוונים, מין זליגה מטקסטורה של משבצות שכל אחת היא ריבוע קטנטן שמהדהד את המרובע הגדול של הבד כולו. בעמודה אחרת הופיע מעין איור של משלים, בדרך כלל של הסצנה הידועה על השועל שעיניו חומדות את הענבים שמחוץ להישג ידו. המסורת היהודית אומרת שהיו אלפי משלי שועלים בספר האגדה ולא שרדו. הסיפור הדידקטי על החמדנות של כתם האור (glanz בגרמנית) מתלכד עם הסיפור הפסיכואנליטי הפרוידיאני על היות כתם האור מבע משתוקק וערמומי במופעיו ומתלכד גם עם המבט שנותן הצופה במעשה הציור. העין השועלית מוכה בסנוור צהוב. לראות ולא לראות בעת ובעונה אחת". עד היום הוצאו למכירה בבתי המכירות בארץ ובעולם 96 יצירות שמן על בד של מיכל נאמן ומתוכן רק 3 עבודות מסדרת השועלים.
שולמית נוס
הערכת מחיר: $10,000 - $15,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: מיכל נאמן
פרופ' מיכל נאמן הינה אמנית ומרצה לאמנות אשר נולדה בשנת 1951. נאמן הרבתה לעסוק בייצוג, מגדר, תיאולוגיה, תפישה מילולית לעומת תפיסה חזותית, מגבלות שפה ומגבלות ראיה. נאמן נחשבת לאחת מפורצות הדרך בתחום האמנות המושגית ואף זכתה בפרס ישראל לאמנות בשנת 2014.
בשנת 1969 החלה את לימודיה במדרשה לאמנות והושפעה רבות מרפי לביא.
נאמן, כרבים וטובים אחרים, ספגה לא מעט משפתו האמנותית של לביא והרבתה לפקוד את ביתו ששכן אז ברחוב יונה הנביא 42 בתל אביב, והפך למקום מפגש מפרה לרבים מהאמנים.
יחד עם זאת ידעה נאמן גם להפגין עצמאות ולמשל רבות מעבודותיה כוללות דימוי טקסטואלי, וזאת בניגוד להפרדה המוחלטת בין צורה לתוכן שבה דגל לביא. בהמשך הדרך, הפכה נאמן לקולגה של רפי לביא כששניהם היו חלק מצוות ההוראה של "המדרשה" – שם היא מלמדת עד היום.
במסגרת הנימוקים להענקת פרס ישראל, הגדירו השופטים שבחרו במיכל נאמן את גוף יצירתה כייחודי, חידתי ומקורי במיוחד. עבודותיה של נאמן תמיד מעוררות שאלות ותהיות קיומיות כמו גם מעוררות מחשבה מעמיקה אודות העולם שאותו הן מתארות, וזאת תוך שימוש במגוון רחב של אמצעים ויזואליים, ולא מעט הומור.
למרות זאת, המשיכה נאמן ליצור אמנות מושגית מרשימה, ובפרט דרך קולאז'ים. היא השתתפה באינספור תערוכות בארץ ובעולם ולא חששה מלהתעמת גם עם מושגים טעונים דוגמת האלוהות.
בדומה לאמנית פורצת דרך אחרת, לאה ניקל, אשר השפיעה במידה ניכרת על ציירים רבים, כך גם למיכל נאמן מיוחסת השפעה מעצימה על הדורות הבאים באמנות הישראלית, חלקה כפרופ' במדרשה אך בעיקר הודות לחשיבתה המעמיקה ויוצאת הדופן, והבאתה לידי ביטוי בשלל אמצעים אמנותיים מעוררי השראה שמהווים מודל לחיקוי.
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche