מכירה: 168 תאריך המכירה: 20.01.2018 Item: 64

יוסל ברגנר

עץ הדעת, שנות ה- 40 ,
שמן על עץ, 60X50 ס”מ,
חתום.

בתכניו, בדימוייו ובמכחולו – הציור הזה מצהיר על שייכותו לציורים שצייר יוסל ברגנר באוסטרליה ( 1948-1937 ), וביתר דיוק – במחצית השנייה של שנות ה- 40 . במקביל לציורי הילידים האוסטרליים מוכי העוני, ברגנר צייר במלבורן ציורים ”יהודיים”, בהם שילב פיגורטיביות אקספרסיוניסטית שבנוסח אסכולת פאריז היהודית עם נושאים יהודיים עממיים, הקשורים בזיכרון העיירה ובבחגים, בשירים, באגדות עם, חלקם ביידיש. ”העבר תבע התייחסות, והמגע עם ספרות היידיש על הבד היה כמגע עם נופי הילדות שאבדו.” (כרמלה רובין, ”יוסל ברגנר”, מוזיאון תל-אביב, 2000 , עמ’ 18 ) מהו הרקע המדויק לציור הנוכחי – את זאת קשה לקבוע מסמרות, באשר יוסל כבר אינו עמנו. עם זאת, לאור עיסוקיו המקבילים דאז בסיפורים ושירים יהודיים, ניתן לראות בילד הניצב מתחת לעץ, שבין ענפיו מתרוננים זאטוטים, הד למסופר בסיפורו של י.ל.פרץ, ”טוב”, בו קראנו: ”… ובינתיים מתבונן אני אל האילן, שהאברך עומד בצלו. והנה שונה האילן מכל האילנות שביער…. כולם עדיין אבלים, עוד לא התעוררו משנת החורף, וזה – כולו ירוק, כולו פורח, מבריק ונוצץ, שולח ענפים, פורש אותם ומסוכך לראש האברך…. ובתוך הענפים מקפץ ומדלג קהל ציפורים משוררות, ועונות הן ל’שיר השירים’ של האברך בשמחה רבה ובצהלה…”. כאילו תרגם ברגנר את הציפורים השרות בין ענפי העץ לדמויותיהם של נשמות ילדים. אך, אף יותר מאסוציאציה זו, דומה שהציור הנדון מגיב לשירו העממי של ביאליק (ביידיש, במקור): ”אונטער די גרינינע ביימעלעך”, שתרגומו לעברית חבידי אהרון אשמן כלל את השורות: ”בֵּין הָעֵצִים הַיְּרַקְרַקִּים/ מוֹישֶׁ’לִים שְׁלוֹימֶ’לִים מְשַׂחֲקִים/ כְּנַף מְעִילוֹן וְטַלִּית קְטַנָּה/ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הָרַכִּים הֵמָּה/ קַלִּים מִנּוֹצָה, דַּקִּיק הוּא הַגּוּף/ עוֹד רֶגַע פָּרְחוּ וְיוּכְלוּ לָעוּף/ חִישׁ יַחַטְפוּם רוּחוֹת קַלִּילִים/ כְְּאִלּוּ הָיוּ רַק גּוֹזַלִּילִים.” יודגש: הציור הנוכחי מצויר עם תום מלחמת העולם השנייה ולאחר הטבח ביהודי אירופה בכלל ופולניה בפרט )זו ממנה הונס יוסל הצעיר עם אחותו(. מכאן, שהציור מבכה את השמדת הילדים היהודיים ועורג אל אושר של ילדות אבודה, בית אבוד. בבחינת ילדים חיים-מתים, המשה’לך והשלמה’לך שבענפי העץ מכשירים את הדרך לאותם ציורים עתידיים של ברגנר שיעסקו בקינה על ילדות שנגדעה: אלה הם הציורים משנות השישים ואילך, בהם ילדים ימותו, יוצלבו, או יימלטו מבעד לחלונות בניין.
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $25,000 - $35,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.