מכירה: 180 תאריך המכירה: 13.03.2021 Item: 71

ראובן רובין

שייח מוניס, 1923-1924 ,

שמן על בד, 81X56 ס"מ.

חתום ומתוארך.

מקוריות הציור אושרה ע”י הגב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב.

עוד ציור ארצישראלי נפלא מתקופת השיא של ראובן – השנים 1926-1923 . שפת הציור מעידה על כך, שזהו מהמוקדמים ביותר שבציורי ראובן לאחר התיישבותו בתל אביב. שכן, הציור מאשר עד כמה התקשה הצייר להיפרד מהנקיטה בקווי-מתאר שחורים (שאותם נמצא, למשל, בציור "החייט" מ- 1920 , או בציור "אישה עם זרדים" מ- 1922 בקירוב). וגם הצבע הדשן-יחסית (בעיקר, בצביעת העננים) מחבר את הציור הנוכחי לציורי ראובן הקודמים לעלייתו (והשוו, למשל, ל"יהודי זקן" מ- 1920 ). מוקדם ככל שהינו, זהו ציור שצויר כבר לאחר מעברו של ראובן מירושלים לתל אביב ב- 1923 , אחד מציורי "שייח מוניס" (השם המקורי הוא "שייח מוּוָאניס", על-שם השייח שקברו מצוי בכפר, כיום אוניברסיטת תל אביב). על שני ציורים אחרים של נוף שייח מוניס, שצייר ראובן ב 1924-1923- , כתבנו בעבר כך: "אם בציור האחר של שייח מוניס צוירה הדרך המרכזית עם מבט אל עבר הים, הרי שבציור הנוכחי של שייח מוניס המבט נישא מזרחה, והגבעות שברקע אינן כי אם הגבעה עליה שוכן הכפר. שייח מוניס של ראובן הוא כפר ערבי לכל דבר – מוקף שדות […] ומאוכלס בקומץ בתים צבעוניים – אדום בציור האחד, וורוד בציור השני. כאן ברושים מיתמרים משני צדי הדרך, ושם שיחי צבר מצד שמאל; כאן ערביה וחמור פוסעים בדרך וגבם אלינו, ואילו שם ערבי מחמר לעברנו. משותפת לשני הציורים הקומפוזיציה של דרך מרכזית המפלחת את המראה המוביל אל הכפר, ועץ שקמה הנוטה מעל הדרך בסופה." (קטלוג "תירוש", מכירה מס' 142 , 25.6.2011) הציור הנוכחי, שלא הכרנוהו עד כה, מפנה את המבט דרומה או צפונה (ללא ים באופק מערבי וללא גבעות באופק מזרחי). בדומה לציורי שייח-מוניס האחרים שלו, ראובן בחר להתמקד בשביל מרכזי ובהיר, המגודר מצדדיו בגדר-אבן נמוכה, שמאחוריה מתגלים עצים וקומץ בתים, ובתווך – ארבע דמויות ערביות (נשים כולן?) הפוסעות רגלית או רכובות על חמור (בציורים הקודמים, רק דמות אחת רכבה על חמור או הלכה לצדו). את שיח האגבה שבפינה הימנית התחתונה אנחנו זוכרים מציור הערבייה היושבת על הארץ ובידה עציץ עם פרח – "בבית הקברות", 1924-1923 . אותם ימים, אולי אותו אזור. הציור הנוכחי הוא שיר אהבה של ראובן הרומני (בן השלושים) למזרח האקזוטי בו פגש: השביל הרחב שואב אותנו פנימה אל פאתי הכפר שהוקם במאה ה- 18 בתקופה העותומאנית ואוכלס בפלאחים מצריים (ב- 1922 נמנו בכל הכפר 644 תושבים). השלווה הרבה הנחה על המראה, האור העז הקורן מהשביל, פשטות החיים של הערביות הטרודות במלאכת-יומן – כל אלה משרים תום על הנוף הכפרי הרוגע וההרמוני, שנותרו לו עוד 24 שנים בטרם ינוסו תושביו ובטרם יחרבו בתיו במלחמת השחרור, אשר יש הקוראים לה "נכבה". גילוי נאות: כנער צעיר המתגורר בשכנות, טבלתי לא אחת בבריכה הנטושה בשייח- מוניס, זו שימשה במקור את הפלאחים להשקיית פרדסם. הציור הנוכחי הוא יצירה נדירה של ראובן רובין, ציור כובש עין ולב, מזכרת ל"מזרח-תיכון ישן".

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $100,000 - $150,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ראובן רובין

ראובן רובין נולד ברומניה בשנת 1893 ונודע בתור אחד האמנים הישראליים החשובים והמשפיעים עד עצם היום הזה. בהיותו בן 19 עלה לראשונה לישראל והחל את לימודיו בבצלאל אקדמיה לאמנות בירושלים. פחות משנה לאחר מכן, כבר עזב לפריז ובהמשך לניו יורק. בשנת 1923 עלה בשנית לארץ ישראל והפך לאחד האבות המייסדים של הציור הארץ-ישראלי.
ראובן של שנות ה- 20 נתפס כאמן החילוני אשר מגשים את חלום הציונות ומהות הישראליות הישנה והטובה. רובין נמנע מלעסוק במתח של שנים אלה ובמקום, בחר להציג אידילייה של יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חלוצים ובורגניים. הוא התייחס לדמויותיו באהדה טבולה בתום ובצניעות, שותל שלל סמלים בציוריו. ברבים מציוריו, כלל שתילים, פרחים ועצים שמבטאים התחדשות, צמיחה ופריון. הדמויות בציוריו משנות ה- 20 גדולות וחסונות, סמל לנטיעה באדמה, בדומה לטריפטיך המפורסם משנת 1923, פירות ראשונים, אשר מוצג במוזיאון ישראל. רובין שילב חיות רבות בציוריו, מחד סמל להרמוניה, ומאידך סמל לפשטות ועמל. העלייה השלישית והרביעית היוו סמל לבורגנות החדשה, והיו בעלות אופי מודרני, וכך גם ראובן רובין הושפע מהסגנון הפרימיטיבי של גוגן ומאטיס. ציוריו משנים אלה נדירים בחשיבותם בציור הארצישראלי של ראשית המודרניזם המקומי.
בשנות ה- 30 ציוריו הפכו כהים יותר בהשפעת אסכולת פריז, אך גם עקב מאורעות תרפ“ט שהעיבו על האווירה של היישוב. בהמשך הרבה לצייר נופים של ירושלים, צפת, טבריה והרי הגליל בצבעוניות משתנה, אך הצבע הירוק שלט בפאלטה. עצי הזית בדרך לירושלים או צפת הפכו לסימן ההיכר של ראובן רובין, אפופים אווירה מיסטית בסגנון נאיבי.
בשנת 1973 זכה בפרס ישראל לציור וציוריו מעטרים את משכן הכנסת, בית הנשיא ומעון ראש הממשלה.