ההשקעה הכי יפה שראיתם
כאשר חושבים על רכישת אמנות, הסיבות עבור מרבית האנשים הן לרוב דקורטיביות: תליית ציורים יפים בבית, אהבת האמנות ומה שהיא מייצגת, תמיכה באמנים, ואפילו התהדרות באמנות כסמל סטטוס. אבל בו בזמן, שוק האמנות הפך לאחד מאפיקי ההשקעה היציבים והמפתיעים של העשור האחרון.
הציור היקר בעולם, סלבדור מונדי של האמן לאונרדו דה וינצ'י, שנמכר ב- 2017 במחיר שיא של 450 מיליון דולר, עלה למוכר שלו, המיליארדר הרוסי, דימיטרי ריבולוב, רק 127 מיליון דולר בשנת 2013, תשואה של 350% בארבע שנים בלבד. הציור, נשות אלג'יר של פאבלו פיקאסו שהיה הציור היקר בעולם עד 2017 עם מחיר של 180 מיליון דולר, נקנה בשנת 1997 בסכום של 32 מיליון דולר, כמעט פי 6. מהציורים היקרים ביותר ועד ציורים נגישים יותר ב- 10,000$, אמנות הפכה לאפיק השקעה אלטרנטיבי עבור אספנים רבים.
לאור התנודות בשווקים הפיננסיים בעשור האחרון, לצד קריסת שוק הנדל"ן בארה"ב במשבר הסאב-פריים והריביות הנמוכות עד אפסיות שהשיתו הבנקים המרכזיים בעולם, החל להתבסס מעמדה של השקעה באמנות כאפיק לגיטימי. הסיבה העיקרית לבום הגדול של מסחר באמנות היא צמיחה במספר המיליונרים בעולם, והצטרפותם של אספנים חדשים ממדינות שעד כה לא נמנו עם קהילת האספנים העולמית. בשנים האחרונות חדרו קנייני אמנות מסין, רוסיה, הודו, והמזרח התיכון לקדמת הבמה והובילו צמיחה מטאורית בשוק. מספר המיליונרים בעולם שילש את עצמו בעשור האחרון ל- 47 מיליון לפי דו"ח העושר של קרדיט-סוויס, חלק נכבד מהם בשווקים מתעוררים כגון אמריקה הלטינית, המזרח התיכון והמזרח הרחוק. מהפכת האונליין והגלובליזציה תרמו את שלהם לצמיחת השוק והיום הגלריות ובעיקר בתי המכירות נהנים בתנועה אדירה של קונים בינלאומיים.
אינדקס Mei & Moses הינו מדד המתעדכן מדי שנה ונחשב ל"תנך של מחירי יצירות אמנות". המדד מכיל עשרות אלפי יצירות אמנות שנמכרו במכירה פומבית יותר מפעם אחת וכך ניתן לבדוק את התשואה על אותה יצירת אמנות. לפי המדד, התשואה השנתית הממוצעת של אמנות מאז שנת 1950 עומדת על 8.8%. אבל אם באמת רוצים לבדוק את אמנות כאפיק השקעה, צריך לבדוק גם את העלות האלטרנטיבית. לצורך כך, אספתי נתונים של מספר מדדים מובילים בטווח של 25 שנים בין השנים 1980 – 2006. מדדי אמנות שונים מצביעים על תשואה שנתית של 7-10% בשנים אלו אך באותה התקופה מדד MCSI US שמרכז את מדדי המניות הגדולים בארה"ב הניב 12.3%, אג"ח ממשלת ארה"ב לתקופה של 10 שנים, הניב 8.3% ומדד הנדל"ן האמריקאי Nareit הניב גם הוא 12%.
כלומר התשואה לאמנות אכן חיובית אך בהשוואה למדדים השקעות אחרים, היא מניבה תשואה נמוכה יותר. אולם זו טעות לבדוק אך ורק את התשואה מבלי לבחון את הסיכון. על-מנת לבדוק את הסיכון של המדדים השונים, יש לבדוק גם את סטיית התקן של הנתונים לשנים אלה. בדיקה זו מגלה שלאמנות סטיית התקן הנמוכה ביותר של 8% בלבד, לעומת 15% במניות ו- 13% בנדל"ן. כלומר ביחס סיכוי – סיכון אמנות דווקא נחשבת אפיק השקעה יציב שמספק תשואה מצוינת לרמת הסיכון הנמוכה. לראיה, בזמן ארבע המלחמות של ארה"ב במאה ה- 20, התשואה על אמנות אמנם ירדה, אך עדיין הייתה גבוהה יותר מתשואה על מניות. כלומר פיזור של חלק מהפורטפוליו לאמנות יכול להניב תשואה נאה, ובמקביל להעלות את רמת היציבות של תיק ההשקעות.
כמובן שאין זה אומר שכל מי שקונה מחר ציור, יהנה מתשואה חלומית. בדומה לתחומים אחרים, צריך ללמוד ולהכיר את האמנים והטרנדים בשוק. גם בשוק האמנות עצמו יש סגמנטים רבים. בשנים האחרונות, שוק האמנות העכשווית הוא התחום החם ביותר עם נתח שוק של כ- 50%. מדד Mei & Moses מראה שהתשואה השנתית לאמנות עכשווית בשלוש השנים האחרונות עומדת על 7%, יותר מכפול מתשואה על אמנות אימפרסיוניסטית. מחקר נוסף של האינדקס משנת 2019 מראה שבעוד שמחירי היצירות של גברים צמחו ב- 8% בשש השנים האחרונות, מחירי היצירות של נשים צמחו בקצב מסחרר של 73% באותה התקופה, כאשר גם אמנים אפרו-אמריקאים זוכים לאפליה מתקנת ונהנים מצמיחה מרשימה.
בדומה לדוגמאות על פיקאסו ודה-וינצ'י, התקשורת אוהבת לבשר על שיאים של יצירות מדי שנה, ויוצרת אשליית שווא של שוק לעשירים בלבד. בעוד שמדד ArtPrice 100 שמודד את התשואה של אמני ה Blue-Chip מראה תשואה שנתית אדירה של 16%, השקעה באמנים צעירים יותר החלה להביא לאקזיטים שלא היו מביישים את תעשיית ההון-סיכון של סיליקון ואלי. כך יצירה של האמן הקנייתי, Michael Armitage שצוירה ונרכשה רק בשנת 2015 הועמדה למכירה לפני חודש בסותבי'ס בהערכה של 70,000 – 50,000 $ ונמכרה בסכום שיא של 1.5 מיליון דולר! בשנת 2015 הציורים של האמנית האפרו-אמריקאית Tschabalala Self נמכרו בגלריה היו-יורקית שלה ב- 10,000$. בשנת 2019 ציור שלה משנת 2015 נמכר במכירה פומבית בסכום של 350,000$, תשואה של 3,500% בארבע שנים בסך הכול.
השקעה באמנות אמנם אינה נזילה כמו שוק ההון ואינה מחלקת דיבידנדים. היא גם דורשת הבנה ולעיתים כרוכה בהוצאות כגון ביטוח. עם זאת, היא מספקת יחס מצוין של תשואה מול סיכון, יציבות בעתות משבר ורף כניסה נמוך. לכן בהחלט ארשה לעצמי להמליץ שתיק ההשקעות האופטימאלי יכלול בתוכו השקעה באמנות באחוזים נמוכים, לצד אפיקי השקעה נוספים, כאשר אפיק האמנות משמש כמעין ערובה, בדומה לאג"ח ממשלתי. לבסוף בשוק האמנות קיים ערך מוסף אשר נעדר מהשוק הפיננסי, והוא השילוב של תרבות ואסתטיקה לצד רווח כלכלי, ובמקרים של השקעה של חברות, קניית אמנות תורמת גם ליחסי הציבור ולתדמית הכללית.